וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו
ברכות ז ע"א
"(שמות לג, כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי, תנא משמיה דרבי יהושע בן קרחה, כך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: כשרציתי לא רצית, עכשיו שאתה רוצה - איני רוצה.
ופליגא דרבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן; דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן, בשכר שלש זכה לשלש: בשכר (שמות ג, ו) וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו - זכה לקלסתר פנים. בשכר (שם) כִּי יָרֵא - זכה לוַיִּירְאוּ מִגֶּשֶׁת אֵלָיו (שמות לד, ל), בשכר מֵהַבִּיט - זכה לוּתְמֻנַת ה' יַבִּיט (במדבר יב, ח)".
דברי רבי יהושע בן קרחה מבוארים יותר במדרש: (שמות רבה פרשת כי תשא פרשה מה) "ויסתר משה פניו, רבי יהושע בן קרחה אמר לא עשה משה יפה שהסתיר פניו, שאלולי שהסתיר פניו היה מגלה לו הקב"ה מה למעלן ומה למטן ומה שהיה ומה עתיד להיות, ובאחרונה בקש לראות, שנאמר הראני נא את כבודך, אמר הקב"ה כשבקשתי לא בקשת, עכשיו שבקשת איני מבקש".
רבי שמואל בר נחמני ורבי יונתן דרשו את הסתרת משה את פניו לזכות ולמצוה, כפי שיטתם במסכת שבת דף נה ע"ב - נו ע"ב, שדנו לכף זכות גם את ראובן, בני עלי, בני שמואל, דוד, שלמה, ויאשיהו, אף שמפורש חטאם בקרא.
אמנם דברי רבי יהושע בן קרחה צריכים ביאור, למה דרש את משה לכף חובה, הרי פשט הכתוב שעשה כהוגן לירא מפני שכינה, שהרי כמו כן נצטוה: (שמות ג, ה) שַׁל נְעָלֶיךָ.
אלא שגם רבי יהושע בן קרחה הולך כפי שיטתו וכפי מידתו.
שאמרו מסכת זבחים דף קב ע"א: "(שמות ד, יד) וַיִּחַר אַף ה' בְּמֹשֶׁה - רבי יהושע בן קרחה אומר: כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם וזה לא נאמר בו רושם". לפיכך סובר רבי יהושע בן קרחה שאת עונשו קיבל משה כבר בתחילת הפרשה על הסתרת פניו מהתגלות ה' שהיתה התחלת סירובו מלקבל את שליחות ה'.
וסובר רבי יהושע בן קרחה שיש פגם בהסתרת פנים בבישנות, כי רבי יהושע בן קרחה היה עז ותקיף, כפי הניכר במסכת שבת דף קנב ע"א במאבקו בההוא גוזאה. ומבואר שרבי יהושע בן קרחה קֵרֵחַ היה והוא גם לא הסתיר זאת בכיסוי שהרי הדבר היה ידוע וניכר. ובעוד הַשֵּׂעַר יכול לכסות את הפנים, כאמור במסכת כתובות דף סו ע"ב: "נתעטפה בשערה" (ראה בקישור זה), הַקֵּרֵחַ מגלה ומעיז פניו (ראה בקישורים המובאים בקישור הנ"ל). לפיכך רבי יהושע בן קרחה הוא שביאר את החסרון שבהסתרת הפנים. ומבואר שם שגם את רגליו גילה, וגם בזה יש עזות כאמור במסכת חגיגה דף יג ע"ב: "כרעיה - לאו אורח ארעא לגלויי קמיה רביה".
וסירובו של משה שלא כדין היה שכן תנו רבנן במסכת ברכות דף לד ע"א: "העובר לפני התיבה - צריך לסרב, ואם אינו מסרב - דומה לתבשיל שאין בו מלח, ואם מסרב יותר מדאי - דומה לתבשיל שהקדיחתו מלח. כיצד הוא עושה - פעם ראשונה יסרב, שניה מהבהב, שלישית - פושט את רגליו ויורד. תנו רבנן: שלשה רובן קשה ומיעוטן יפה, ואלו הן: שאור, ומלח, וסרבנות".
וראה עוד בקישור זה.
