הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי
הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי
שבועות מה ע"א
בבבלי בשבועות מה א נאמר:
"עקרוה רבנן לשבועה מבעל הבית ושדיוה אשכיר, משום כדי חייו. משום כדי חייו דשכיר קנסינן ליה לבעל הבית? בעל הבית גופיה ניחא ליה דמשתבע שכיר ושקיל, כי היכי דאיתגרון ליה פועלין. אדרבה, שכיר ניחא ליה דלשתבע בעל הבית ונפקע, כי היכי דליגריה בעל הבית! בעה"ב על כורחיה אגר. שכיר נמי על כורחיה מיתגר! אלא, בעה"ב טרוד בפועליו הוא".
כשיש ויכוח בין השכיר שטוען שלא קיבל את הכסף לבין בעל הבית הטוען ששילם לשוכר הדין הוא שהשכיר נשבע.
הבבלי בסוגיא בשבועות דן לטובת מי שבועה זו. והמסקנה היא שבעל הבית טרוד בפועליו ולכן תקנו לטובת השכיר.
הירושלמי בשבועות ז א מקצר:
"אמר ר' אבין על ידי שבעל הבית עסקיו מרובין תיקנו בשכיר לישבע וליטול".
הירושלמי לגבי שבועת השכיר ישר מגיע למסקנה שהשבועה לטובת השכיר.
(אם כי מהירושלמי רואים שטרוד בפועליו זה לא דווקא אלא גם במקרה בו יש לבעל הבית פועל אחד עדיין הוא טרוד בעסק)
הנציב בהקדמתו לפירושו לשאילתות "קדמת העמק" מדבר בהרחבה על בתמצות הירושלמי מול אריכות הבבלי ומגיע למסקנה שבא"י הסגנון הוא נבואי תמציתי לעומת בבל שם הסגנון שכלתני "פלפלני"
בעקבות הנצי"ב גם הרב קוק באגרות באגרת קג המפורסמת מרחיב בעניין זה.
