גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף צ"ד, מדור "עלי הדף"
מסכת שבועות
דף לה ע"א - לו ע"א
האם מותר להזכיר שם ה' בפסוקים המובאים בש"ס ובפוסקים?
שנינו במשנה (לה ע"א): "יכך ה' אלקים וכן יככה אלקים זו היא אלה הכתובה בתורה", ואיתא בגמרא (לו ע"א): "יתיב רב כהנא קמיה דרב יהודה, ויתיב וקאמר הא מתניתין כדתנן ("רב כהנא היה שונה משנתנו כמות שהיא שנויה, יככה וכן יככם". רש"י), אמר ליה, כנה ("אמר ליה רב יהודה כנה, הפוך דבריך כנגד אחרים אמור יכהו וכן יכהם שלא תקללני"). יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב כהנא, ויתיב וקאמר (תהלים נב, ז) 'גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה', א"ל כנה ("כנה, ואמור יתצהו")". והקשו בגמרא: "תרתי למה לי", כלומר, למה צריך להשמיענו פעמיים דבר זה, ותירצו: "מהו דתימא הני מילי מתניתין, אבל בקראי אימא לא מכנינן, קא משמע לן".
ב"שאילת יעבץ" (ח"א סי' פא) הביא מגמרא זו להוכיח כלפי השאלה שדן בה, אם מותר לקרות האזכרות בפסוקים המובאות בתלמוד או לא משום חשש איסור הזכרת שם שמים לבטלה. ותחילה נצטט בזה קטעי לשונות מתשובתו הנוגעים לעצם השאלה, וז"ל: "אע"ג דחזינא למיקרי דרדקי דקפדי בהכי, וסוברין שיש בו חשש ד'לא תשא את שם ה'' לבטלה, בודאי טעות הוא בידיהם, ולא חזינן לרבנן קשישאי דקפדי בהכי". ומעשה רב הביא בזה מאביו ה'חכם צבי' זי"ע לקולא: "ואיברא איפכא הוא - נהירנא כד הוינא טליא וגריסנא גמרא באנפא אבא מארי הגאון ז"ל, כשהייתי מגיע לפסוקים וקריתי השם בכינוי כמו מה ששמעתי ממלמדי, היה גוער בקורין כך, והורנו לקרות השם כקורא בתורה".
וכותב עוד: "ולענ"ד פשוט שאפילו ראיה לא היינו צריכין, כי מאי טעמא נְשַנֶה קריאת הכתובים ממה שהם בתורה, והלא קריאתן מצוה, וכי לחנם ולבטלה קורא אותן בדרך תלמודו, הלא זהו עיקר תלמוד תורה ששקול כנגד כל המצות, כשדורש ומפרש הפסוקים, ואי אפשר מבלי שיקראם".
ומביא ראיה לקולא: "אמנם גדולה מזו יש לנו בגמרא דשבועות, שאפילו בלשון שבועת האלה השנוייה שם, צריך לשנותה עכ"פם עם הזכרת השם כדרך שצריכה להיות, כדמוכח מההיא עובדא דרב כהנא קמיה דרב יהודה, וקאמר למתניתין כדתנן, ואמר ליה 'כנה', ופירש"י 'הפוך דבריך ואמור יכם יכהו', הרי משמע שכך היה מנהגם לשנות האזכרות בכל מקום [כי אילו לא היה מזכיר שם ה' במפורש לא היה נחשב כלל כשבועות אלה, ולא היה בו שום בית מיחוש - כמו שמבואר בהמשך], וגם רב יהודה, אע"פ שהיה מורה לו לכנות ולשנות הלשון - מנוכח לנסתר, אעפ"כ לא הורהו להזכיר השם בכינוי ולומר 'יכך השם', שאם היה אומר כך לא היה מצריכו לכנות". אכן, בסיום דבריו כתב היעב"ץ, שבכל זאת אינה ראיה מוכרחת, כי יתכן שגם כשיזכיר את האלה בכינוי לבד - יש קפידא בזה כשנאמרים בלשון נוכח.
והנה, למרות שמצינו שיטה בראשונים האוסרת בזה, כמו שהביא בתשב"ץ (ספר תשב"ץ קטן סי' תיט) בשם מהר"ם מרוטנבורג: "ואינו קורא שם של ד' אותיות בתלמוד, כי אם השם", מצינו בפוסקים שנקטו לקולא בזה (ראה ברכ"י או"ח סי' רטז סק"ה; משנ"ב שם סקי"ד).
אולם, כל זה אמור בפסוקים המובאים בש"ס ובפוסקים, דמאחר ששמו של הקב"ה הוא חלק מן הפסוק - שמצוה ללמדו, לכן אינו נחשב כהזכרה לבטלה. אבל שונה הדבר כשנזכר בש"ס שם ה' במטבע של ברכה, כי הלא מטבע זו אסור לאמרם בסתם, כי אז נחשב הדבר לבטלה, ועל כן גם בדרך לימודם אם מתכוין לברכה יש בזה חשש ברכה לבטלה, וכן נקט המג"א (סי' רטו סק"ה) להחמיר.
אמנם, הגאון היעב"ץ מתיר גם בזה, וז"ל (שם): "ועוד אני אומר, שאף אם נזדמנו לו אזכרות במטבע ברכות המובאים בתלמוד, כגון סוף פסחים 'כן ה' אלקינו יגיענו למועדים' כו', יראה לי, שמזכיר השם כדרך שקוראו בתורה, שהרי צריך שילמוד הברכה כתיקונה, שיהא נוסחה רגיל על לשונו כתקנו, שאם יבוא לצאת בו ידי חובתו שלא ישנה במטבע ברכות", וכן נקט להלכה ה'חוות דעת' (יו"ד סי' קי דיני ספק ספיקא סק"כ). ברם, להלכה נקטו הפוסקים לאיסורא, כמו שכתב החיד"א (שם) נגד דברי היעב"ץ: "ואין דבריו מוכרחים, ומנהג רבנן קשישאי בארץ הצבי שלא להזכיר השם כקריאתו".
שני צדדים אלו, כלפי הזכרת שם ה' במטבע הברכות הנזכרות בש"ס, הזכירם הגה"ק מהרצ"א מדינוב זי"ע בספרו 'דרך פקודיך' (מצוה ד חלק המעשה אות טז) לגבי קידוש לבנה אחרי זמנה, וז"ל: "אמרו לי מגידי אמת בשם אדמו"ר הרב מה"ר יעקב יצחק [מלובלין] זצוק"ל, באם לא נראית הלבנה בזמנה עד אחר אותו הזמן, יאמר המימרא בגמרא (סנהדרין מב.) 'מאי מברך, אמר רב יהודה, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר במאמרו וכו', ולי נראה לומר: 'בריך רחמנא מריה מלכא דעלמא אשר במאמרו וכו'', וכן אני נוהג בכל ספק ברכות". הרי לנו שהרבי מלובלין זי"ע נקט לקולא בדבר (ראה ספר 'זכרון טוב' - נעשכיז, עניני תפלתו אות מד), ואילו הרה"ק מדינוב זי"ע החמיר בדבר, וכן כתב הגה"ק מקומארנא זי"ע בספרו 'נוצר חסד' (אבות פ"ד מ"ה): "והנוהגין ליקח גמרא וללמוד זה שטות, אדרבא כשמכוין ללימוד ולא לשם שבח הוא איסור דאורייתא לברך".
עוד יש להביא מה שכתב בספר 'באר שמואל' (להגה"ק מאונסדורף זצ"ל, ח"ב סי' כא): "לא ידעתי אם אמת נכון הדבר שאיזה גופא דעובדא הכי הוה, אך כך הוגד לי מפי מגידי אמת שהגאון חתם סופר בעת היותו בק"ק מטרסדורף הלך לקבל פני הגאון מהו' משולם [איגרא] בפרשבורג, ויען נסתפק אם יברך עליו ברכת תלמיד חכם לגודל חכמתו (-שהסתפק אם דין זה נוהג בזמן הזה, עי"ש) לכן פתח פיו הקדוש ואמר: איתא בגמרא (ברכות נג.) 'הרואה חכמי ישראל מברך ברוך אתה - בשם ומלכות - שחלק מחכמתו ליראיו'" וכו', יעו"ש. ואם שמועה זו נכונה, הרי שגם בעל החת"ס זצ"ל הקיל להזכיר שם שמים בברכה דרך לימודו.
