חינוך תמידי / רפי זברגר

שבועות לו ע''א 

הקדמה

אנו דנים בדפים אלו מהם ''לשונות שבועה'' המחייבים על שבועת עדות. היום נלמד על לשון ''ארור''. 
 

הנושא

תנא: ארור - בו נידוי, בו קללה, בו שבועה.
למדנו בברייתא כי לשון ''ארור'' מהווה גם לשון נידוי, גם לשון קללה וגם לשון שבועה. 
אנו נתייחס למקור ''ארור'' כשבועה: דכתיב (יהושע ו', כ''ו): וַיַּשְׁבַּע יְהוֹשֻׁעַ בָּעֵת הַהִיא לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ לִפְנֵי יְהוָה אֲשֶׁר יָקוּם וּבָנָה אֶת הָעִיר הַזֹּאת, אֶת יְרִיחוֹ. בִּבְכֹרוֹ יְיַסְּדֶנָּה וּבִצְעִירוֹ יַצִּיב דְּלָתֶיהָ" 
אם כן אנו רואים שבפסוק העוסק בנושא שבועת יהושע נאמרה המילה ''ארור''. 
מקשה על כך הגמרא: ודלמא תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו.
אולי יש בפסוק שתי פעולות שביצע יהושע : שבועה וקללה, והמילה ''ארור'' מתייחסת לקללה, כפי שראינו לעיל בברייתא ש''ארור'' מהווה גם לשון קללה. 
אלא מביאה הגמרא מקור אחר לכך ש''ארור'' מהווה לשון קללה: 
אלא מהכא (שמואל א', י''ד, כ''ד) : וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ בַּיּוֹם הַהוּא וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת הָעָם לֵאמֹר: "אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יֹאכַל לֶחֶם עַד הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי", וְלֹא טָעַם כָּל הָעָם לָחֶם. 
וכתוב שלושה פסוקים לאחר מכן: וְיוֹנָתָן לֹא שָׁמַע בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת הָעָם.. מפסוק זה אנו מבינים כי שאול, אביו של יונתן, השביע אותו והשתמש בלשון ''ארור''. 
מקשה שוב הגמרא אותה קושיא כמו שהקשינו על הפסוק הראשון: 
ודלמא הכא נמי תרתי עבד להו אשבעינהו ולייטינהו – גם פה אולי מדובר בשתי פעולות: שבועה וקללה, והמילה ''ארור'' מתייחסת לקללה ושוב אין לנו מקור לכך ש''ארור'' מהווה מקור לשבועה. 
עונה הגמרא תשובה קצרה: מי כתיב וארור.
האם כתוב בתורה את המילה ארור עם וו – וארור? הלא כתוב ללא וו, משמע שאין פה שתי פעולות אלא פעולה אחת של שבועה ומכנים אותה ''ארור'' – משמע שניתן לכנות שבועה בלשון ''ארור''. 
ומיד מעירה הגמרא הערה מעניינת: השתא דאתית להכי, התם נמי לא כתיב וארור.
עתה, לאחר התשובה שענינו על המקור השני, והבדלנו בין ''ארור'' ל-''וארור'' ואם אין אות וו, משמע שמדובר בפעולה אחת, ניתן לחזור גם למקור הראשון, שם גם לא כתוב וו, ולכן ניתן ללמוד גם מן המקור הראשון.
 

מהו המסר?

המשפט השתא דאתית להכי מופיע מספר פעמים בגמרא, ומשמעתו: אם יש שני הסברים או יותר, והגענו לתובנה מסוימת לאחר ההסבר האחרון, אנו ''משליכים'' את התובנה גם להסברים הקודמים.
המסר המעניין שניתן ללמוד מצורת לימוד זו היא, כי לא תמיד אנו מבינים מייד את הכול. לפעמים יש תהליך שאנו עוברים, מנסים פה ומנסים שם, ורק לאחר זמן ''נופל האסימון'' ומגיעים להבנה, שלכאורה היינו יכולים להגיע גם בתחילה, אך כאמור, מגיעים אליה רק מאוחר יותר.
אם ב''דברים פשוטים'' לפעמים יש תהליך הלוקח זמן כדי להגיע לתובנה נכונה ואמיתית, בנושאי חינוך על אחת כמה וכמה. חינוך מורכב מנדבך ועוד נדבך, שלב אחר שלב, לפעמים יש מורדות ולפעמים עליות.
בעצם ניתן לומר כי אנו מתחנכים ... במשך כל חיינו. כל יום ותובנה שלו, כל שלב וההתקדמות (או חס וחלילה נסיגה) ובכך מוסיפים עוד ועוד לבניין החינוך האישי, המשפחתי והחברתי שלנו.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]