סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אומד בעדות דיני ממונות

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות לד ע"א

 

ר' יוסי הגלילי אומר: והוא עד או ראה או ידע - בעדות המתקיימת בראיה בלא ידיעה ובידיעה בלא ראיה הכתוב מדבר. א"ל רב פפא לאביי: לימא, ר' יוסי הגלילי לית ליה דר' אחא! דתניא, ר' אחא אומר: גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו - בידוע שזה הרגו; דאי אית ליה דר' אחא, בדיני נפשות נמי משכחת לה, כר"ש בן שטח; דתניא, אר"ש בן שטח: אראה בנחמה, אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו לחורבה, ורצתי אחריו ומצאתי סייף בידו ודם מטפטף והרוג מפרפר, אמרתי לו: רשע, מי הרגו לזה, או אני או אתה? אבל מה אעשה שאין דמך מסור בידי, שהרי אמרה תורה: +דברים י"ז+ על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת, אלא המקום יפרע ממך; אמרו: לא זזו משם עד שנשכו נחש ומת!
אפי' תימא אית ליה דרבי אחא, בשלמא ידיעה בלא ראיה משכחת לה, אלא ראיה בלא ידיעה היכי משכחת לה? מי לא בעי מידע אם עובד כוכבים הרג או ישראל הרג? אם אדם טרפה הרג או שלם הרג?

ראה מה שכתבנו על מסכת סנהדרין דף לז:

בגמרא:

מאומד וכו'. בדיני נפשות הוא דלא אמדינן, הא בדיני ממונות - אמדינן,
כמאן - כרבי אחא.
דתניא, רבי אחא אומר: גמל האוחר בין הגמלים, ונמצא גמל הרוג בצידו - בידוע שזה הרגו. –
וליטעמיך, עד מפי עד דקתני, בדיני נפשות הוא דלא אמרינן, הא בדיני ממונות אמרינן?
והתנן: אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו - לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז.
אלמא: אף על גב דפסילי בדיני ממונות - אמרינן להו בדיני נפשות, הכא נמי - אף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות.

מבנה הסוגיה:

1.

מאומד וכו'. בדיני נפשות הוא דלא אמדינן, הא בדיני ממונות - אמדינן,

הגמרא מדייקת ממשנתנו [שהיא סתם משנה] שבדיני ממונות דנים גם מאומד [אע"פ שאין עדות ישירה ממש]

2.

כמאן - כרבי אחא.

הגמרא קובעת שדין זה מתאים לשיטת רבי אחא בברייתא [רבי אחא בברייתא היה תנא].
השאלה היא אם לביטוי המקדים "כמאן" יש משמעות מיוחדת.

3.
הברייתא:

דתניא, רבי אחא אומר: גמל האוחר בין הגמלים, ונמצא גמל הרוג בצידו - בידוע שזה הרגו. –

משמע מרבי אחא שבדיני ממונות [במקרה של נזק ממוני - גמל הרוג] דנים על פי אומד - "בידוע שזה הרגו"

3.1
אם נניח שכל משנה או ברייתא שפותחת בביטוי "רבי... אומר..." משמע שחכמים [רבים] חולקים עליו, הרי יוצא מכך, שמשנתנו היא דעת יחיד - דעת רבי אחא בברייתא.

4.
דוחה הגמרא את הוכחה לעיל:

וליטעמיך, עד מפי עד דקתני, בדיני נפשות הוא דלא אמרינן, הא בדיני ממונות אמרינן?
והתנן: אם אמר הוא אמר לי שאני חייב לו, איש פלוני אמר לי שהוא חייב לו - לא אמר כלום, עד שיאמר בפנינו הודה לו שהוא חייב לו מאתים זוז.
אלמא: אף על גב דפסילי בדיני ממונות - אמרינן להו בדיני נפשות, הכא נמי - אף על גב דפסילי בדיני ממונות אמרינן להו בדיני נפשות.

הגמרא מבטלת את ההכרח שבדיוק לעיל בסעיף 1.

4.1
משמע, שמסקנת הסוגיה היא, שגם בדיני ממונות לא דנים מאומד.

4.1.1
ומתאים לדעת חכמים בברייתא. ראה לעיל בסעיף 3.1

5.
לגבי הביטוי "וליטעמיך" לעיל בסעיף 4 יש להעיר:
בדרך כלל משמעות הביטוי היא, שאחרי שמובאת קושיה בא התרצן ומוכיח שגם המקשן חייב להודות לתרוצו.
ובסוגייתנו כך: מה שתתרץ לגבי "עד מפי עד" כך תתרץ לגבי "אומד".

5.1
אבל בסוגייתנו אין הדבר כך. לפי ההסבר לעיל בסעיף 4 ה"וליטעמיך" בא "רק" לדחות את ההוכחה שמובאת בסעיף 1-2.

5.2
אבל אם נאמר שכוונת הגמרא לעיל בסעיף 2 איננה רק למצוא כדעת מי סוברת משנתנו, אלא למעשה הגמרא מקשה, מדוע משנתנו היא כדעת יחיד - דעת רבי אחא בברייתא.

5.2.1
ולפי זה ה"וליטעמיך" באמת מהוה פתיחה לתרוץ [וכמשמעות המקובלת לביטוי זה], שבאמת דעת משנתנו היא כדעת חכמים בברייתא.

6.
ואמנם הרמב"ם פוסק שאין דנים באומד אלא רק על פי 2 עדים גם בדיני ממונות וגם בדיני נפשות:

רמב"ם הלכות סנהדרין פרק כ הלכה א:

אין בית דין עונשין באומד הדעת אלא על פי עדים בראיה ברורה, אפילו ראוהו העדים רודף אחר חבירו והתרו בו והעלימו עיניהם או שנכנסו אחריו לחורבה ונכנסו אחריו ומצאוהו הרוג ומפרפר והסייף מנטף דם ביד ההורג הואיל ולא ראוהו בעת שהכהו אין בית דין הורגין בעדות זו ועל זה וכיוצא בו נאמר ונקי וצדיק אל תהרוג,
וכן אם העידו עליו שנים שעבד ע"ז זה ראהו שעבד את החמה והתרה בו וזה ראהו שעבד את הלבנה והתרה בו אין מצטרפין, שנאמר ונקי וצדיק אל תהרוג הואיל ויש שם צד לנקותו ולהיותו צדיק אל תהרגוהו.

6.1
וכן:
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה יג

אין הנזקין משתלמין ואין חייבין בכופר ואין הבהמה נהרגת אלא בראיה ו ברורה ובעדים הכשרים להעיד, שלא תאמר הואיל ואין מצויין באוריות הסוסים וברפת הבקר וגדרות הצאן אלא העבדים והרועים וכיוצא בהן אם העידו שבהמה זו היא שהזיקה את זו שומעין להן או אם העידו קטנים או נשים שאדם זה חבל את זה או העידו בשאר נזקין סומכין עליהן, אין הדבר כן,
אלא לעולם אין מחייבין ממון על פי עדים עד שיהיו עדים הכשרים להעיד שאר עדיות ויעידו בבית דין ויחייבו בית דין המזיק לשלם.
השגת הראב"ד: אין הנזקין משתלמין ואין חייבין בכופר ואין הבהמה נהרגת אלא בראיה ברורה. א"א לא בא למעט אלא עדים פסולים אבל ע"פ עצמו חייב בנזק ובכופר אלא שאינו נהרג על פיו.+

6.2
וכן:
רמב"ם הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה יד

שור שהיה רועה על גב הנהר ונמצא שור הרוג בצדו, אף על פי שזה מנוגח וזה מועד ליגח זה מנושך וזה מועד לישך אין אומרין בידוע שזה נשכו וזה נגחו אפילו גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו אין אומרין בידוע שזה הרגו עד שיראוהו עדים כשרים.

6.3
וכן:
מגיד משנה הלכות נזקי ממון פרק ח הלכה יד:

[יד] שור שהיה רועה וכו'. ברייתא בשבועת העדות (שבועות דף ל"ד) ובהמוכר פרות (דף צ"ג) פסק כת"ק וכן דעת ההלכות פ' הפרה. ופי' גמל האוחר שמשמש אחור כנגד אחור ודרכו להרוג כל המסתכל בו בשעת תשמישו. ל"א אוחר נוחר. ופירוש מ"ש רבינו ואפילו גמל האוחר פי' ואפילו הוא מועד ועוד שאוחר:

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר