הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"איני והאמר..."; "רבי יוחנן" - מעמדו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
שבועות כה ע"א
שאישן ושלא אישן. איני? והא"ר יוחנן: האומר שבועה שלא אישן ג' ימים - מלקין אותו וישן לאלתר! התם דאמר ג', הכא דלא אמר ג'.
1.
המשנה קובעת, שאם נשבע שלא ישן נחשב כשבועת ביטוי, והשבועה חלה.
2.
מקשה הגמרא "והאמר רבי יוחנן...", כלומר, רואים מרבי יוחנן שמי שנשבע שלא יישן 3 ימים [וקל וחומר אם כוונתו שלא יישן לעולם] נחשב כשבועת שוא, ולכן מלקים אותו ורשאי לישון מיידית, מפני שלא חלה שבועתו.
3.
הגמרא מתרצת, שבמשנה מדובר שנשבע שלא ישן פחות משלושה ימים ולכן שבועתו חלה, ורבי יוחנן דיבר במקרה שונה, שנשבע שלא ישן 3 ימים – דבר שלא מעשי.
4.
הליכות עולם, שער שני, י
" י. כל היכא דאיכא איני והא וכו' קושיא היא ובתמיה קרינן ליה, והכי קאמר איני וכי כך הוא והא אמר פלוני וכו'. ואיני לשון אין שהוא ענין כן בלשון הגמרא. ויש מפרשים זה הלשון בענין אחר ולא סליק לן."
הסבר:
המשמעות של "איני" – וכי כך הוא? והרי חכם אמר..., כלומר, את המילה "איני" צריך לקרוא כאילו כתוב "כן" עם סימן שאלה.
5.,
ושם, בכללי הגמרא לרבי יוסף קארו
"י. כל היכא דאיכא איני וכו' וי"מ בענין אחר.
שמעתי שהענין אחר שמפרשים האל"ף בציר"י כלומר איני מסכים משום דהא אר"פ וכו' "
בעל ה"הליכות עולם" רמז שיש הסבר אחרי לביטוי "איני", ורבי יוסף קארו מסביר, שההסבר השני לביטוי "איני" הוא לא, אינני מסכים. ואני אינני מסכים מפני שהרי חכם אחר אמר הלכה סותרת. לפי זה הניקוד של "איני" הוא "א" בצירי, מלשון אין; איננו; לא.
5.1
וה"יבין שמועה" מרחיב:
" י. מוהרי"ק ז"ל כל היכא דאיכא איני וכו' ויש מפרשים בע"א שמעתי שהע"א שמפרשים האל"ף בציר"י כלומר איני מסכים בכך משום דהא אמר פלוני וכו'. פירוש, משום זה כתב הליכות עולם וזה לשונו ולא סליק לן, משום דכיון דהם מפרשים האל"ף בציר"י, ורוצה לומר איני מסכים בכך, אם כן, כשמביא אחר כך והא אמר רבי פלוני הוא טעם לאיני מסכים בכך, ולפי זה לא סליק שפיר לשון והאמר רבי פלוני דהיה לו לומר דהא אמר רבי פלוני או דאמר רבי פלוני בדל"ת כיון שהוא הכרע לאיני מסכים בכך.
בקטע הנ"ל הוא מנמק מדוע ההסבר השני קשה, שהרי אם הכוונה "איני" – בצירי – איני מסכים, היה צריך להיות בהמשך "דהא אמר" [="כפי שאמר"], ולא "והא אמר".
5.2
המשך דבריו:
ועוד מטעם אחר לא סליק שפיר האי פירושא דאם אנו מפרשים איני בציר"י ורוצה לומר איני מסכים בכך אם כן
הוא דוחק כיון שמלת איני הוא מסתמא דגמרא, אם כן אין דרך מסדרי הגמרא לדבר בלשון יחיד איני מסכים בזה, דהם לעולם מצינו אותם בלשון רבים לימא כתנאי לימא מסייע ליה .
בקטע הנ"ל הוא מביא נימוק נוסף כנגד הפירוש השני: מפני שלפי הפירוש השני "אינני מסכים..." מדובר בלשון יחיד, והביטוי "איני" נכתב לא על ידי אמורא מסויים אלא על ידי "מסדרי הגמרא" והם תמיד כותבים את ביטוייהם בלשון רבים [כמו ביטויים אחרים: "לימא כתנאי"; "לימא מסייע ליה"].
6.
המשך דבריו:
ודע שמצינו דבר מתמיה שיאמר איני והא"ר פלוני על הברייתא שאמר דין אחר, ומקשה עלה מהאמורא בלשון איני והא אמר רבא, והשתא תיקשי, או יהיה כפירוש הליכות עולם או יהיה כפירוש י"מ שרוצה לומר איני מסכים בכך, היכי מותבינן בלשון איני על הברייתא מהאמורא...
ואין לפרש איני והאמר רבא וכו' ותיקשי לרבא, דלשון איני משמע איני מסכים במה שאמרת, או איני וכי מה שאמרת אמת, ואם כן הקושיא היא אל מה שקדם,
ואם לא היה מקשה בלשון איני אלא היה אומר והאמר רבא היינו יכולים ליישב... "
בקטע הנ"ל הוא מקשה קושיה - לפי שני ההסברים לביטוי "איני" - כיצד הגמרא מקשה מאמורא על ברייתא, שהרי לפי שני ההסברים ל"איני" המשותף הוא שהגמרא מקשה, שאין היא מקבלת את הדברים הקודמים - את הברייתא – מפני שרבא הרי אמר...
6.1
ובסוגייתנו מדובר על קושיה מרבי יוחנן על משנתנו.
7.
והוא מוסיף: אם הגמרא לא היתה משתמשת בביטוי "איני", אלא היתה אומרת – אחרי ציטוט הברייתא - [או בסוגייתנו - מהמשנה] "והאמר רבא..." [או בסוגייתנו: "והאמר רבי יוחנן"] ניתן היה ליישב. כנראה כוונתו שאפשר היה להסביר שהקושיה היא על רבא מהברייתא, ולא על הברייתא מרבא. ובסוגייתנו הקושיה היא על רבי יוחנן מהמשנה!
8.
ודברים דומים גם בספר "כללי שמואל" סימן כח
ובהרחבה ב"בית אהרן", כרך ט, עמוד קלה
9.
על השאלה כיצד הגמרא מקשה מרבי יוחנן על המשנה, באמת צריך ליישב, שכנראה ברור לגמרא שדברי רבי יוחנן היו ידועים ומוסכמים לבעלי המשנה, ולרבי יהודה הנשיא, שרבי יוחנן היה בבית מדרשו.
10.
כמו כן ניתן ליישב שכמו שלגבי האמורא רב נאמר "רב תנא הוא - ופליג" – שרשאי לחלוק על משנה, כך יש שיטות שגם לגבי רבי יוחנן נאמר הכלל "תנא הוא - ופליג". [אבל לא מתאים לגבי הדוגמא שהביא ה"הליכות עולם" של "והאמר רבא..."]
11.
אמנם חשוב להסביר, גם אם רבי יוחנן רשאי לחלוק על משנה אבל מניין לנו שניתן להקשות על המשנה מרבי יוחנן? אלא אם כן נאמר כהסברנו הקודם, או שמא נסביר שדרגתו של רבי יוחנן גבוהה מדרגתו של רב, והוא - רבי יוחנן - ניתן להקשות מדבריו על דברי המשנה – כבסוגייתנו.
11.1
אבל דבר זה קשה לאומרו.
12.
נכון שבמחלוקת רב ורבי יוחנן נקבע שהלכה כרבי יוחנן, אבל כנראה לא בגלל שהוא גדול מרב אלא בגלל "הלכה כבתראי" – הלכה כאחרון [אם שייך בתקופתו כלל זה].
13.
לגבי מעמדו של "רבי יוחנן" אם הוא נחשב ב"תנא":
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תקנב:
רב תנא הוא ופליג, ר' חייא תנא הוא ופליג מצינו בכמה דוכתי בגמרא אך ר' יוחנן תנא הוא לא מצינו ולא ראינו בכל הש"ס דלימא הכי
ואדרבא יש הוכחה גמורה דלאו תנא הוא
הוא חולק על האפשרות לומר שרבי יוחנן "תנא הוא"
13.1
הוכחותיו:
מדאמרינן פ"ק דכתובות דף ח' א' אמר רב נחמן אמר רב חתנים מהמנין ואין אבלים מן המנין מתיבי חתנים ואבלים מן המנין מתני' קרמית עליה דרב רב תנא הוא ופליג איתמר אמר רבי יצחק אמר ר' יוחנן חתנים מן המנין ואין אבלים מן המנין מיתיבי חתנים ואבלים מן המנין כי תניא ההיא בשורה ע"כ והשתא אם איתא דגם כר' יוחנן אמרינן תנא הוא ופליג כי היכי דתריץ רב תנא הוא ופליג הכי נמי הוה ליה לתרוצי על ר' יוחנן אלא וודאי דר' יוחנן לאו תנא הוא
והן הן דברי התוספות שם בכתובות...
13.2
הוא מביא דעות שרבי יוחנן כן מוגדר "תנא הוא":
איברא שמצאתי למהר"י בי רב שבשיטתו לקידושין דף צ"ו ב' כתב בפשיטות דר' יוחנן תנא הוא ופליג
וכן מצאתי עוד למוהר"י קורקוס ריש פ"ג מהלכות מתנות עניים
ולהר"ב שדה יהושע על הירושלמי פ"ק דכתובות דף ט' א'
ולהפר"ח בי"ד סי' קי"ג ס"ק כ"א
13.3
אבל הוא לא מקבל את דבריהם:
ולי המך מאד עמקו מחשבותם דמנא להו למימר הכי כיון שאין רמז מזה בכל הש"ס ואדרבא הפך דבריהם מוכח מהנהו סוגיי דכתובות ודפרק מרובה שהבאתי לעיל כמו שכתבו רש"י ותוספות ושאר רבוואתא דאייתינא אחת מלמעלה
14.
מכל דבריו לעיל - סעיף 13 כולו - משמע שאין מי שסובר כדברינו לעי בסעיף 11!!!
