חכמתו ומזלו של מר שמואל
חולין צה ע"ב
"כולהו שני דרב, הוה כתב ליה רבי יוחנן: לקדם רבינו שבבבל; כי נח נפשיה, הוה כתב לשמואל: לקדם חבירינו שבבבל, אמר: לא ידע לי מידי דרביה אנא? כתב שדר ליה עיבורא דשיתין שני, אמר: השתא, חושבנא בעלמא ידע, כתב שדר ליה תליסר גמלי ספקי טריפתא, אמר: אית לי רב בבבל".
חכמתו היתירה של שמואל יותר מרבי יוחנן ושאר חכמים היתה בהלכות שתלויות בחכמות העולם כגון חכמת הכוכבים וחכמת הרפואה.
וכן אמר שהיה בקי בעיבור במסכת ראש השנה דף כ ע"ב: "אמר שמואל: יכילנא לתקוני לכולה גולה".
ובמסכת ברכות דף נח ע"ב: "מאי זיקין? אמר שמואל: כוכבא דשביט. ואמר שמואל: נהירין לי שבילי דשמיא כשבילי דנהרדעא".
ובמסכת נדה דף סו ע"א: "ההיא אתתא דאתאי לקמיה דמר שמואל, אמר ליה לרב דימי בר יוסף: זיל בעתה! אזל בעתה, ולא נפל ממנה ולא מידי. אמר שמואל: זו - ממלאה ונופצת היא, וכל הממלאה ונופצת - אין לה תקנה".
וברש"י מסכת שבת דף קח ע"א: "אוכליה נהמא דשערי - כדי לשלשל, דרופא היה שמואל".
ושם במסכת שבת דף קח ע"ב: "אמר שמואל: פוגלא חורפי מעלי... שלח ליה רבי ינאי למר עוקבא: לישדר לן מר מהנך קילורין דמר שמואל. שלח ליה: שדורי משדרנא לך, דלא תימא צר עין אנא. אלא הכי אמר שמואל: טובה טיפת צונן שחרית, ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית, מכל קילורין שבעולם".
וברבינו יונה על הרי"ף מסכת ברכות דף לה ע"א: "אי הוו מייתו ארדליא וגוזליא לאבא. י"מ ארדליא כמהין וי"מ מיני עשבים ששמואל היה רופא והיה אוכל מיני עשבים אחר אכילתו".
וכן כתב המהרש"א על מסכת בבא מציעא דף פו ע"ב: "ושמואל אמר: שאבוסים ועומדים מאליהם".
ובירושלמי מסכת יבמות פרק ח ה"ב: "שמואל אמר אם יבוא לפני בעל ביצה אחת אני מכשירו".
על פי זה מתבארת תשובת רב האי גאון בתשובות הגאונים שערי תשובה סימן יח: "וששאלתם אבוה דשמואל למה לא נקרא בשמו. אמרו כי אביו של שמואל הלך בסחורה למקום רחוק. לימים מצאה אותו מדיית אחת שהיתה יודעת בלשון העופות ותבעתו לדבר עברה ונתנה לו אלף ככרי כסף, ואמר לה למה? אמרה לו שמעתי כי בזה הלילה תוליד בן שלא יהיה כמוהו בחכמה, וכששמע זה הלך בקפיצה הלילה לביתו וידע את אשתו ונתעברה ושב לדרכו בקפיצה, וכשבא הדבר לבית דין הלקוה וילדה בן ונקרא שמואל, ואחר כך בא אביו והעיד עליו והיה שמואל אומר אני ידעתי כשהלקו את אמי והכוני ברצועה על ראשי ומקום הרצועה ניכר בראשי שפצעו אותו. ועל זה היו קורין אותו אבוה דשמואל להודיע לכל כי אביו היה".
וצריך ביאור למה נודע לאותה אשה מדיית על לידתו של שמואל דוקא ולא על חכם אחר, לא לה ולא לחכם נוסף מחכמי אומות העולם?
אלא שאמרו על הגר"א בספר קול התור פרק ה, חלק ב - שער באר שבע, א: "ציוה לתלמידיו ללמוד כמה שאפשר בשבע החכמות של מחקרי ארץ גם בכדי להרים את חכמת ישראל עפ"י חכמת התורה בעיני העמים עפ"י הכתוב כי היא חכמתם ובינתם לעיני העמים וכו' ובזה יהיה עליונות ישראל הרוחנית ועפ"י הכתוב לתתך עליון על כל הגוים, אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת וכו'". כלומר שחכמת תורת ישראל ניכרת בעמים במיוחד בחכמתם שבחכמות העולם. ובזה היה שמואל הגדול שבחביריו.
על פי מעשה זה שהביא רב האי גאון מתבאר מדוע דוקא בשמואל מצינו שאיתרע ביש מזלו ורגיל היה להפגע בטעות:
במסכת מועד קטן דף יח ע"א: "פנחס אחוה דמר שמואל, איתרע ביה מילתא, על שמואל למישאל טעמא מיניה. חזנהו לטופרי דהוו נפישן, אמר ליה: אמאי לא שקלת להו? - אמר ליה: אי בדידיה הוה, מי מזלזלת ביה כולי האי? הואי כשגגה שיצא מלפני השליט, ואיתרע ביה מילתא בשמואל. על פנחס אחוה למישאל טעמא מיניה, שקלינהו לטופריה חבטינהו לאפיה, אמר ליה: לית לך ברית כרותה לשפתים?!".
במסכת כתובות דף כג ע"א: "הני שבוייתא דאתיין לנהרדעא, אותיב אבוה דשמואל נטורי בהדייהו. אמר ליה שמואל: ועד האידנא מאן נטרינהו? אמר ליה: אילו בנתך הווין, מי הוית מזלזל בהו כולי האי?! הואי כשגגה שיוצא מלפני השליט, ואישתביין בנתיה דמר שמואל".
במסכת שבת דף קח ע"א: "לסוף עייליה שמואל לביתיה, אוכליה נהמא דשערי וכסא דהרסנא, ואשקייה שיכרא, ולא אחוי ליה בית הכסא, כי היכי דלישתלשל. לייט רב ואמר: מאן דמצערן - לא לוקמוה ליה בני. וכן הוה".
במסכת שבת דף לב ע"א: "רב לא עבר במברא דיתיב ביה גוי, אמר: דילמא מיפקיד ליה דינא עליה, ומתפיסנא בהדיה. שמואל לא עבר אלא במברא דאית ביה גוי, אמר: שטנא בתרי אומי לא שליט". רב ברח שלא ידבק בו מזל רע. ושמואל שלא סמך על מזלו הוא, העדיף לחמוק במה נפשך.
ומזלו זה בא לו לשמואל כבר מרחם אמו כשהלקוהו בלא אשמה. שכמו כן מצינו במסכת אבות פרק ב משנה ח: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אַשְׁרֵי יוֹלַדְתּוֹ. והביאו המפרשים מהמדרש שאמו גרמה לו שיהיה חכם, שכל הימים שעברתו אמו היתה מחזרת בכל יום על כל בתי מדרשות שהיו בעיר ואומרת להם בבקשה מכם בקשו רחמים על העובר הזה שיהיה חכם. וכמו כן נתנבא ירמיהו (א, ה) בְּטֶרֶם אֶצָּורְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ.
