תחושות הנענש / רפי זברגר

שבועות ט ע''א  
 

הקדמה

במשנה הראשונה של המסכת למדנו על ארבע אפשרויות של ידיעה בטומאת מקדש וקודשיו. היום נדון באפשרות האחרונה: על שאין בה ידיעה בתחלה ולא בסוף על מצב זה פסק רבי יהודה במשנה: שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים מכפרין. כלומר, על עבירה מסוג טומאת מקדש וקודשיו, שלא היתה ידיעה לפני ביצוע העבירה, גם לא בזמן ביצוע וגם לאחר מכן, טרם נודע לו שעבר את העבירה. במצב כזה קובע רבי יהודה, כי השעיר המוקרב ברגלים וגם שעיר המוקרב בראשי חודשים מכפרים.  
 

הנושא

על כך שואל רב יהודה בשם שמואל בגמרא: מאי טעמא דר' יהודה? מהיכן לומד רבי יהודה את הפסיקה הנ''ל?
עונה הגמרא, שהפסיקה נלמדה מפסוק בפסוקים על קרבנות ראש חודש בפרשת פנחס (במדבר, כ''ח, ט''ו): וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת לה', עַל עֹלַת הַתָּמִיד יֵעָשֶׂה וְנִסְכּוֹ - חטא שאין מכיר בו אלא ה', יהא שעיר זה מכפר.
כלומר, חטא שאינו ידוע לאדם כלל וכלל, זה קורה כאשר לא הייתה ידיעה בתחילה, וגם לא בסוף – על חטא כזה מכפר שעיר ראש חודש. ממשיכה הגמרא להקשות על תירוץ זה:
והאי מיבעי ליה לכדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חודש, שנאמר בו: לה' - אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח. 
שואלת הגמרא: הרי המילה לה' אשר רבי יהודה למד ממנה על קרבנות שאין בהם ידיעה לא בתחילה ולא בסוף, מלמדת לפי ריש לקיש במקום אחר, כי קרבן זה של שעיר ראש חודש יהווה כפרה ל... קדוש ברוך הוא, על ''חטאו'' שמיעט את הירח בימי בריאת העולם. כזכור, השמש והירח נבראו בגודל זהה, אך לאור לטענתה של הירח כי ''אין שני מלכים שולטים בכתר אחד'', מיעט הקדוש ברוך את הירח. כביכול, הקדוש ברוך הוא מבקש כפרה (ממי?) על חטא זה, מידי חודש בחודשו בשעיר ראש חודש. 
על שאלה זו ענו בגמרא: אם כן, לימא קרא על ה' מאי לה' לכדאמרן. אם היינו רוצים ללמוד מהפסוק רק את דרשת ריש לקיש היה צריך להיות כתוב בפסוק על ה' (על ''חטאו'' של ה') אבל מכיוון שכתוב בפסוק לה', אנו לומדים מהפסוק גם את דרשת רבי יהודה (חטא אשר רק ה' מכיר בו – אין ידיעה בתחילה ובסוף) וגם את דרשתו של ריש לקיש (''חטאו'' של ה').
 

מהו המסר?

דרשת ריש לקיש מעלה מעט תמיהות בפנינו: וכי הקדוש ברוך הוא צריך כפרה? וכמובן, בפני מי הוא מתכפר?
מסופר במדרש על דו שיח מקדים, בין הירח לקדוש ברוך הוא: לאחר ענישתה, טען הירח: ''הואיל וטענתי בפניך דבר הגון (טענה נכונה) אמעיט את עצמי''. ואז מסופר כי הקדוש ברוך הוא ניסה לפייס בכל מיני דרכים, עד שאמר כי הוא ''נדרש'' לכפרה מידי חודש, בתחילת כל מחזור חדש של הירח.
מדרש זה בא ללמדנו מסר חשוב ב''תורת הענישה''. למרות שהקדוש ברוך הינו ''בעל הסמכות'' והוא יכול ורשאי להעניש את מי שחושב לנכון לעשות זאת, הוא אינו מעניש מכוח סמכותו ו''עוזב את הנענש'' לאנחות. הוא שומע ומקשיב לאמירות הנענש, חש את הקושי בקבלת העונש, מנסה להקהות במעט את חומרת הענישה, ורגיש לכל תחושותיו. כך גם צריך להיות כאשר הורה מעניש את ילדיו, מורה מעניש את תלמידיו או כל בעל סמכות אחרת: לראות, לצפות, לשמוע ולהכיל את הנענש. ענישה איננה באה חס וחלילה מתוך רצון נקמה או עשיית הרע כלפי הנענש, אלא כל מטרתה הינה ''לשינוי התנהגות'', לחינוך ולשיפור המצב. לכן יש להרגיש מה שעובר על הנענש, לנסות ''להיות אתו'' ולהשתדל להפחית עד כמה שאפשר את תחושת הכעס והמירמור.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]