הרב דוד כוכב
חידושים וביאורים

עון דחייב עליה קרבן

שבועות ו ע"ב

"לא אשכחן עון מיתה דחייב עליה קרבן".

צריך ביאור, מה לי עון כרת שבידי שמים ומה לי עון מיתה בידי אדם – זה במיתה וזה במיתה, ולמה יגרע עון מיתה בידי אדם שאינו מתכפר בקרבן?

עוד קשה הכתוב בבראשית לט ח-ט: וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ נָתַן בְּיָדִי. אֵינֶנּוּ גָדוֹל בַּבַּיִת הַזֶּה מִמֶּנִּי וְלֹא חָשַׂךְ מִמֶּנִּי מְאוּמָה כִּי אִם אוֹתָךְ בַּאֲשֶׁר אַתְּ אִשְׁתּוֹ וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים.
הכיצד פתח בעבירה שבין אדם לחבירו: הֵן אֲדֹנִי... וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדֹלָה הַזֹּאת, וסיים בחטא שבין אדם למקום: וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים?!

אלא שדרש רבי אלעזר בן עזריה במשנה במסכת יומא דף פה ע"ב: "(ויקרא טז, ל) מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ, עבירות שבין אדם למקום - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחבירו - אין יום הכפורים מכפר, עד שירצה את חבירו".
לעבירות שבין אדם למקום מועילים תשובה ועיצומו של יום הכפורים, ומועילה כפרת קרבן. ואילו בעבירות שבין אדם לחבירו אין תשובה וכפרה מועילה, שגם אם תיקן החוטא את הנזק לגרם לנפשו הוא, את הנזק לזולת טרם תיקן, עד שיפצה גם את חבירו ויביאנו למצב שיתרצה באמת.

וזהו שטען יוסף, בשלמא בפגם העון שבין אדם למקום שבניאוף, שמא תתכן תשובה, שמא תתכן טענת אונס. אולם לפגם עון שבין אדם לחבירו אשר אפגע באדני הבוטח בי, לא יועילו שום תירוץ והצדקה שבעולם, כי זהו גזל שאין בו השבה, ובו בודאי אחטא לאלהים.

ומשום כך אשכחן דוקא בעון כרת דחייב עליה קרבן – שכיון ששב והביא קרבן, נתכפר לו. ואילו בעון מיתה לא אשכחן דחייב עליה קרבן, כי היות שנתחייבו בית דין בביעור הרע הזה מקרב ישראל, סימן הוא שגם בהם ובישראל כבר דבק אותו הרע – עד שישלימו את מצוותם. ולכן כבר לא יועילו תשובה וכפרה שיעשה החוטא רק בינו לבין קונו.

וראה עוד בקישור זה: מועד קטן ט ע"א - ע"ב