הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

אמר קרא

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

שבועות ח ע"א

אין בה ידיעה בתחלה ויש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויוה"כ מכפר כו'.
מכדי איתקושי איתקוש להדדי, ונכפר פנימי אדידיה ואדחיצון, ונפקא מינה - להיכא דלא עבד חיצון!
אמר קרא: +שמות ל+ אחת, כפרה אחת מכפר, ואינו מכפר שתי כפרות. ונכפר חיצון אדידיה ואמאי דעביד פנימי, נפקא מינה - לטומאה דאירעה בין זה לזה! אמר קרא: +שמות ל'+ אחת בשנה, כפרה זו לא תהא
תלמוד בבלי מסכת שבועות דף ט עמוד א
אלא אחת בשנה.
 

1.
הלשון "מכדי" יתכן שמלמד שהקושי הוא מסברא פשוטה. בסוגייתנו, ברור למקשן בגמרא שיש היקש בין שני השעירים של יום הכיפורים, ולכן, שואלת הגמרא, שהשעיר הפנימי יכפר על שתי האפשרויות בטומאת מקדש וקדשיו - בין אם יש ידיעה בתחילה ולא בסוף ובין אם יש ידיעה בסוף ולא בתחילה.

2.
עונה הגמרא, שלומדים מפסוק ש"אין מכפר שתי כפרות", כלומר השעיר הפנימי יכול לכפר רק על דבר שאין עליו כפרה אחרת, וזה: כשיש ידיעה בתחילה ואין ידיעה בסוף.

3.
הגמרא משתמשת בביטוי "אמר קרא". בסוגייתנו משמע שהדין הנלמד מהפסוק הוא מדאורייתא ממש. אבל לפעמים הפסוק שמובא אחרי "אמר קרא" הוא "אסמכתא" בלבד ולא ממש דין תורה:

4.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל תל:

מנלן וגם מנא הני מילי מצינו דקאמר על דבר שעיקרו אינו אפילו מדרבנן וזה בפרק אין עומדין [דף] ל"ב ב' דעלה דתנינן תמן חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים קאמר עלה בגמ' מנה"מ
אמר ריב"ל אמר קרא אשרי יושבי ביתך וזו וודאי דאסמכתא בעלמא היא דהא מדת חסידות הוא דהוו עבדי וליכא בה שום חיובא אפילו מדרבנן ובפירושא איתמר בדברי רש"י ריש פ"ב דביצה [דף] ט"ו ב' וז"ל מנה"מ לאו דווקא מקרא יליף דעירובי תבשילין דרבנן והכי קא מבעיא ליה אהיכא אסמכוה רבנן ע"כ

ה"יד מלאכי" מוכיח שלפעמים הביטוים "מנלן"; "מנא הני מילי"; "אמר קרא" מתייחסים להלכות שאינם מן התורה ואפילו אינם מדרבנן אלא מנימוק של "מדת חסידות".

5.
ונראה לומר, שבכל המושגים הנ"ל תלוי תמיד ההקשר בסוגיה. בסוגייתנו, הגמרא שואלת על דין ברור מן התורה – כפרה של שעירי יום הכיפורים על חטאים. ולכן כל פרטי הנושא הם מן התורה, ממילא גם הביטוי "אמר קרא" – מדאורייתא.