סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1055

"זיל להכא ליכא שיעורא וזיל להכא ליכא שיעורא"

שבועות כב ע"א

כאשר אדם אוסר עצמו באמירת "קונם ככר זו עלי" ולא הזכיר שם אכילה, בזה הוא אוסר עצמו אפ' בכלשהו, אבל אם הוא אמר "אכילה מכיכר זו עלי קונם" היות והזכיר שם אכילה, ושיעור אכילה הוא בכזית, לכן אינו חייב אלא א"כ אכל כזית מהכיכר, ועל זה אמרה הברייתא שחצי כזית מכיכר זו וחצי כזית מכיכר זו מצטרפות. הקשתה הגמ' "אמאי מצטרפות" למה באמת מצטרפות שתי הכיכרות לשעור כזית הרי הוא אמר אכילה על כל ככר וככר וסו"ס "זיל להכא ליכא שיעורא וזיל להכא ליכא שיעורא", הרי בחצי כזית שהוא אכל מכיכר זו אין בזה שעור כדי לחייב אותו ואיך שניהם יחד מצטרפים.

ועומק הקוש' של הגמ' הרי בכל האיסורים של התורה נחלקו רבי יוחנן ור"ל, שלדעת ר"י חצי שיעור אסור מן התורה שעל אף שצריך שעור כזית כדי להתחייב מלקות על אכילת נבלה או טריפה או חלב וכד', אבל יש איסור מהתורה אפ' על אכילת פחות מכשעור. ור"ל חולק וסובר שחצי שעור מותר מהתורה, וכל מה שחצי שעור אסור הוא רק מדרבנן, ולהלכה קימ"ל כרבי יוחנן שחצי שעור אסור מהתורה בכל האיסורים שבתורה. אדם הנשבע שבועה שלא יאכל ואמרנו שלדעת חכמים שקימ"ל כוותייהו הוא לא מתחייב אלא א"כ אכל כזית, משום שכאשר הוא אומר שבועה שלא אוכל כוונת השבועה שלו היתה לאסור על עצמו אכילה של תורה של כזית, ונחלקו הראשונים האם כשהוא אוכל פחות מכזית יש בזה חצי שעור שאסור מהתורה או לא, דעת הרמב"ם בפ"ב הל' א' שחצי שעור בשבועה אסור מן התורה כמו חצי שעור מנבילות וטריפות, אבל הר"ן בחדושיו וכן גם דעת הרמב"ן סבורים שאכילת חצי שעור בשבועה אין אסור לא מהתורה ולא מדרבנן, והטעם, שמכיוון שהוא אמר שבועה שלא אוכל, והרי לא אסר את עצמו בשבועה זו אלא באכילת כזית, ופחות מכזית אין בו שום איסור, שהרי הוא לא אסר על עצמו רק אכילה של כזית, אומר המל"מ שם בפ"ב הל' א' בשם הרמב"ן שזו כוונת קושית הקמ', שאם תאמר שהוא אמר אכילה מזו עלי קונם, ולכן לא היתה כוונת האסור קונם שאסר על עצמו רק בשעור של כזית, א"כ איך מצטרפות שתי הכיכרות לשעור כזית, סו"ס זיל להכא ליכא שעורא, שהוא אמר אכילה מכיכר זו קונם עלי, לא אסר על עצמו אלא באכילת כזית מהככר, וכשהוא אוכל פחות מכזית הרי זה התר גמור, וכמו כן לגבי הכיכר השניה, לא אסר על עצמו אלא באכילה מכיכר זו, והיות ואסר עצמו רק באכילת כזית, ובפחות מכזית הרי"ז היתר גמור, וא"כ זיל הכא ליכא שיעורא וזיל להכא ליכא שיעורא, כל חצי זית שהוא אוכל מכיכר אין בו שום איסור מהתורה ואיך יצטרפו חצאי הכזית האלו לשעור כזית לחייב אותו. זו כוונת קושיית הגמ' זיל להכא ליכא שעורא.

אומר הר"ן שבשבועות אין אדם מתחייב כאשר נשבע שבועה שלא אוכל, אלא א"כ אכל שעור של כזית אבל בחצי שעור הוא פטור, ומוסיף הר"ן שיש מי שאומר שאפ' איסור ג"כ אין בחצי שיעור, ומי שנשבע שלא יאכל מותר לו לכתחילה לאכול פחות מכשעור, שאין זה דומה לשאר האיסורים שבתורה שקימ"ל כרבי יוחנן שאומר שחצי שיעור אסור מהתורה, אבל כאן בשבועה לדעת רבי יוחנן יהיה מתר, ואפילו ר"ל שחולק על רבי יוחנן וסובר שבכל התורה כולה חצי שעור מותר מהתורה, אבל הוא מודה שיש איסור מדרבנן, משא"כ בחצי שעור בשבועה, אין אפ' איסור מדרבנן, והטעם משום שהמחלוקת אם חצ"ש אסור מהתורה ורק מותר מדרבנן, או לפי ר"י שפוסקים כמותו שגם חצ"ש אסור מהתורה, זה רק בדבר שהתורה עצמה אסרה, אבל כאן בשבועה שזה איסור הבא מעצמו, ומכיוון שלא התכוון בשבועתו לאסור על עצמו אלא כזית, לכן פחות מכזית הוא היתר גמור, וכן גם הדין אומר הר"ן – בקונמות, שהרי כפי שרב פפא אמר וכך נפסק להלכה, שבקונמות אוסר אדם עצמו אפ' בכלשהו, זה רק כשהוא לא הזכיר לשון אכילה, אבל אם הוא הזכיר לשון אכילה כגון שאמר אכילה מכיכר זו עלי קונם, הרי שאינו חייב אלא א"כ אכל כזית ובפחות מכזית סוברים הראשונים האלו יהיה היתר גמור, ואין בזה שום איסור מכיוון שהזכיר לשון אכילה היתה כוונתו לאסור עצמו בשעור אכילת כזית, ולכן בפחות מכזית סוברים ראשונים אלו שהוא היתר גמור.

אבל מביא הר"ן, שהרמב"ם בהל' שבועות [בפ"ד הל' א'] אומר "מי שנשבע שלא יאכל ואכל פחות מכזית פטור [הל' זו כחכמים] והריהו כאוכל חצי שעור מנבלות וטריפות וכיו"ב". הרי שדעת הרמב"ם שכמו שבכל האיסורים שבתורה חצי שעור אסור מהתורה, כך גם בשבועה שלא אוכל, על אף שהשעור שהוא מתחייב עליו הוא רק בכזית, יש בזה גם כן את הדין שחצי שעור אסור מהתורה. ואומר הר"ן שגם בקונמות מדויק כך מדברי הרמב"ם, בפ"א הל' ה. מהל' נדרים, הרמב"ם מביא את ההלכה שאדם שאמר אכילה מפירות מדינה פלונית אסורין עלי, אינו לוקה עד שיאכל כזית, מדייק הר"ן שמלשון הרמב"ם אינו לוקה עד שיאכל כזית משמע שרק למלקות צריך שעור כזית, אבל איסור יש גם בפחות מכזית אפ' בקונמות שהזכיר בהם לשון אכילה, וכדבריו בשבועות שיש איסור של חצי שעור בשבועה, והר"ן כאן בדבריו על הרי"ף אומר שמשמע לו כדברי הרמב"ם, ואע"פ "שבחדושי לא כתבתי כן" שהרי בחדושי הר"ן הוא חולק על הרמב"ם וסובר כמו היש מפרשים שבשבועה שלא אוכל אין דין של חצי שעור אסור מהתורה, אבל בחבורו על הרי"ף, הר"ן חזר בו והוא מסכים עם דעת הרמב"ם, והוא מוכיח זאת, מכיוון שהסוגיה במס' יומא הסבירה את דברי רבי יוחנן שחצי שעור אסור מהתורה משום שזה חזי לאיצטרופא, רואים מזה שמה שחצ"ש אפ' באיסורי תורה לא נאסר אלא משום שחזי לאיצטרופא, מכיוון שחצי זית נבילה שאוכל ראוי הוא להצטרף עם עוד חצי זית נבילה, וביחד יהיה כאן שעור כזית, לכן זה אסור מהתורה, אומר הר"ן שלפי"ז גם בשבועה, על אף ששבועה שלא אוכל הוא לא אסר על עצמו רק כזית, כדעת היה מפרשים, אבל מכיוון שכאשר הוא אוכל חצי זית, זה חזי לאיצטרופא, החצי זית שהוא אוכל עכשיו ראוי להצטרף עם עוד חצי זית וביחד זה יהיה כזית שלם שיעבור על השבועה שלו, אז ודאי שיש בזה אסור.

ומכיוון שלדעת רבי יוחנן שחצ"ש אסור מהתורה, תמיד הסברא בגלל שזה חזי לאיצטרופא, וא"כ גם בשבועה שלא אוכל על אף שלא נכלל בדבריו לאסור על עצמו רק כזית ולא פחות מכשעור, אבל מכיוון שאם הוא יאכל חצי זית, וחצי זית זה ראוי להצטרף עם עוד חצי זית ולהשלים לשעור זית, יש בזה איסור מהתורה גם בשבועה, כך הסביר הר"ן.

ודעת הראשונים החולקים וסבורים שאין בשבועה דין חצ"ש אסור מהתורה, מכיוון שהוא בשבועה אסר על עצמו רק אכילת כזית, ופחות מכזית הוא היתר גמור לדעת ראשונים אלו כיון שהוא לא אסר על עצמו פחות מכזית, ואין להוכיח גם בשבועה משום שחזי לאיצטרופי שהתורה אסרה גם בשבועה חצי שעור, שהרי זה איסור שהוא מביא על עצמו, תלוי איך אסר על עצמו, והוא אסר עצמו כזית, לכן סוברים ראשונים אלו שחצ"ש בשבועה מותר מהתורה.

(הרה"ג מיכל זילבר שליט"א)