מצבים הפיכים ובלתי הפיכים / רפי זברגר

שבועות ב ע"א-ע"ב
 

הקדמה

היום אנו מתחילים בעז''ה מסכת שבועות, העוסקת ברובה בדינים של השבועות השונות - שבועות שקר, שבועת ביטוי, שבועת שווא ועוד. בהמשך המסכת נלמד על כל אחד מן הסוגים הנ''ל. 
המשנה הראשונה אשר משתרעת על רוב רובו של הדף הראשון, מתחילה בשבועת ביטוי, עליה חייבים בשוגג קרבן ''עולה ויורד''. שבועת ביטוי הינה שבועה שאדם נשבע מעצמו (בניגוד לשבועות אחרות כמו שבועת העדות ועוד, אותן נכיר בהמשך), ובה הוא מתחייב לעשות או לא לעשות מעשה. 
קרבן "עולה ויורד'' הינו קרבן המשתנה בהתאם למצבו הכלכלי של מביא הקרבן. אם הוא בעל ממון מביא כבשה או שעירה. אם אין ידו משגת להביא בהמה, מביא שני תורים או שני בני יונה אחת לחטאת ואחד לעולה, ואם מצבו הכלכלי כל כך ירוד שגם עופות אינו יכול להביא – מביא מנחה העשויה מסולת.
לשון המשנה בתחילתה: שבועות – שתים שהן ארבע. כלומר, ישנן שתי שבועות ביטוי מפורשת בתורה, ועוד שתי שבועות ביטוי הנלמדות מפסוקים אך אינן מפורשות בתורה. 
בהמשך, מביאה המשנה עוד מספר מצוות שגם בהן יש את המבנה ''שתיים שהן ארבע''. הראשונה שבהן היא ''שגגת מקדש וקודשיו'' שהיא גם דומה לשבועות הביטוי בסוג הקרבן, בכך שבשתי העבירות, מביאים קרבן עולה ויורד אם עברו עליהן בשוגג. שגגת מקדש הינה עבירה שאדם נכנס בשוגג למקדש כשהוא טמא. ו"שגגת קודש'' הינה עבירה של אכילת קודשים בטומאה בשוגג.
 

הנושא

המשנה מגדירה מהי הגדרת השוגג שעליו מתחייבים להביא "קרבן עולה ויורד": את שיש בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתים - הרי זה בעולה ויורד. האדם ידע שהנושא אסור, גם לפני שביצע את העבירה וגם לאחריה, ורק באותו זמן בה ביצע את העבירה שכח את האיסור. רק במקרה כזה מתחייבים בקרבן עולה ויורד. 
בהמשך המשנה, מפרטים כיצד מתכפר אדם שעבר בשוגג ללא ידיעה לפני ואחרי ביצוע העבירה. נפרט חלק מהם: 
1. יש בה ידיעה בתחלה ואין בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בפנים ויום הכפורים תולה עד שיודע לו ויביא בעולה ויורד. אם הייתה ידיעה לפני ביצוע העבירה, ואז בוצעה העבירה, ולאחריה לא נודע לו שהוא עבר עבירה, במקרה זה אומרת המשנה, כי קרבן השעיר אשר מוקרב בעזרה, וגם יום הכיפור בעצמו ''תולה'' לו עד ''שייזכר'' כי עבר עבירה. בשלב בינים זו, הוא אינו נענש ''בזכות'' קרבן השעיר הפנימי ויום הכיפור. אם בסופו של דבר ייזכר כי עבר איסור, הוא חוזר לדין המקורי של חיוב הבאת קרבן עולה ויורד. 
2. אין בה ידיעה בתחלה אבל יש בה ידיעה בסוף - שעיר הנעשה בחוץ ויום הכפורים מכפר – אם לא הייתה ידיעה לפני ביצוע המעשה, ורק לאחר הביצוע נודע לו כי עבר עבירה, במצב זה ''שעיר המוספים'' אשר נעשה'' מחוץ להיכל, על המזבח החיצוני, הוא המכפר על עבירה זו, ביחד עם ''כוחו של יום כיפור''. כאן אין שלב ביניים שהרי העובדה שהאדם לא ידע לפני ביצוע המעשה כי המעשה אסור - לא יכולה להשתנות לעולם.
 

מהו המסר?

למדנו היום על שני מצבים שונים. על מצב אשר עשוי להשתנות, ומצב אחר שאינו עשוי להשתנות.
במצב הראשון, התורה נתנה ''פתרון ביניים'' אשר ''שומר'' על האדם לבל ייענש, אבל רק בתנאי שלא נודע לו בינתיים על העבירה. אם נודע לו – הוא מתחייב להביא קרבן עולה ויורד.
במצב השני בו אנו יודעים שלא ייתכן שום שינוי אף פעם, אין ברירה וצריך לתת פתרון קבע. כאן קובעת התורה כי ישנה כפרה מלאה בעת הקרבת ''שעיר המשתלח'' בסיוע כוחו של יום כיפור.
ניתן ללמוד מכך לקח ומסר לחיים. "במצבים הפיכים'' שניתן עוד לתקן ולשנות, ניתן פתרון ביניים. נדע כל הזמן כי ישנה ''עננה'' שיש להסירה, ישנה אפשרות לשיפור ושינוי ונשאף אליה כל הזמן, אך בינתיים ניתן פתרון זמני.
אם המצב הוא בלתי הפיך, יש קודם כל להכיר בעובדה חשובה זו, להפנים אותה היטב ולא לחיות כל הזמן בחלומות באספמיה כאילו שניתן לתקן ולשפר. לאחר הפנמה זו, נחפש ונמצא פתרון מתאים, ולאחר מכן נמשיך לצעוד במעלה הדרך קדימה, מבלי לחיות כל הזמן עם ייסורי מצפון על העבר.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]