הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"חלוקין עליו"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
מכות כג ע"ב
מתני'. כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו ידי כריתתם, שנאמר: +דברים כ"ה+ ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל...
גמ'. א"ר יוחנן: חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל...
מבנה הסוגיה:
1.
הדין במשנה:
מתני'. כל חייבי כריתות שלקו - נפטרו ידי כריתתם, שנאמר: +דברים כ"ה+ ונקלה אחיך לעיניך, כשלקה הרי הוא כאחיך, דברי רבי חנניה בן גמליאל...
המשנה מסיימת שדברי המשנה הם מדברי רבי חנניה בן גמליאל.
2.
זהו מקרה חריג שבמשנה מובאת דעה באופן כזה [ - מופע יחידאי בש"ס?]
3.
יש אומרים שבדרך כלל בניסוח כזה או דומה לו [כגון: "אמר רבי ..." בראש משנה - כדעה יחידה] הרי שידוע היה לחכמים שרבים חלקו עליו, ובסוגייתנו הם סוברים שלמרות שקיבל מלקות עדיין חייב כרת.
4.
גמ'. א"ר יוחנן: חלוקין עליו חבריו על רבי חנניה בן גמליאל.
רבי יוחנן קבע עובדה כלעיל בסעיף 3. אולי מכאן מוכח דווקא שהכלל בסעיף 3 איננו כלל כללי, שהרי אם היה כזה כלל הרי שדברי רבי יוחנן מיותרים!
5.
בפשטות, קושיה על רבי יוחנן ממשנה במסכת מגילה:
אמר רב אדא בר אהבה: אמרי בי רב, תנינן: אין בין שבת ליום הכפורים - אלא שזה זדונו בידי אדם, וזה זדונו בהכרת; ואם איתא, אידי ואידי בידי אדם הוא!
5.1
הערה: הביטוי "תנינא" מציין שמדובר בברייתא ידועה. בסוגייתנו מדובר על משנה במסכת מגילה.
6.
תרוץ א:
רב נחמן (בר יצחק) אומר: הא מני? רבי יצחק היא, דאמר: מלקות בחייבי כריתות ליכא; דתניא, רבי יצחק אומר: חייבי כריתות בכלל היו, ולמה יצאת כרת באחותו? לדונו בכרת ולא במלקות.
העמדת המשנה במסכת מגילה כדעת רבי יצחק - דעת יחיד.
7.
תרוץ ב:
רב אשי אמר: אפילו תימא רבנן, זה עיקר זדונו בידי אדם, וזה עיקר זדונו בידי שמים.
המשנה במסכת מגילה מתאימה אף לדעת רבנן, ובכל זאת לא קשה על רבי יוחנן.
8.
אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: הלכה כר' חנניה בן גמליאל.
"רב" פוסק כרבי חנניה במשנתנו.
9.
ויש לשאול על דברי רבי יוחנן לעיל בסעיף 3-4: מדוע רבי יהודה הנשיא לא שיבץ במשנה את דעת החולקים.
10.
אולי יש לומר: החולקים לא אמרו דעתם בפירוש באף מקום. והנה אפילו הגמרא מקשה בסוגייתנו על רבי יוחנן ממשנה שמשמע ממנה שהיא בנויה על שיטה [שלא ברור מי אמרה] שחולקת על רבי חנניה.
11.
אבל ההסבר ההגיוני יותר הוא, שאם היתה דעת תנא קמא במשנה הרי הלכה היתה כמותה כנגד "רבי חנניה", לפי הכלל המקובל, ש"הלכה כתנא קמא" נגד דעת יחיד אחרת.
ואולי לכן "רב" מדגיש שהלכה כרבי חנניה.
12.
תוספות יום טוב מסכת מכות פרק ג משנה טו:
דברי ר' חנניא בן גמליאל - אף על פי שבמשנה אין מחלוקת.
הא אמרינן בגמרא אמר ר' יוחנן חלוקים עליו חבריו על רבי חנניא בן גמליאל
ועיין במשנה ו' פרק ב' ומ"ש שם.
הוא מביא את דעת הרמב"ם בפירוש המשנה [אולם בדפוסים שבידינו הגירסא היא הפוכה]:
ובפירוש הרמב"ם ואין הלכה כר"ח.
שאין הלכה כרבי חנניה אלא כמי שחולק עליו. כלומר, שהלכה כרבי יוחנן ולא כ"רב".
13.
אולי מדאמרינן חלוקין עליו חבריו כתב כן אף על גב דאיתא בגמ' אמר רב אדא בר אהבה אמר רב הלכה כר"ח בן גמליאל ס"ל דלית הלכה כרב לגבי ר' יוחנן. ודר' יוחנן שאמר חלוקין עליו חביריו. בא לומר דאין הלכה כמותו אלא כחביריו שהם הרבים.
כלעיל בסעיף 12.
13.1
הוא ממשיך:
ועוד דסתם משנה דריש פ"ה דחולין דלא כר"ח כמו שאכתוב שם בשם התוס'.
משמע ממשנה במסכת חולין - שהיא "סתם משנה" שהלכה כמותה - כמי שחולק על רבי חנניה [וכרבי יוחנן ולא כ"רב"].
13.2
הוא מביא את דעת הרמב"ם:
ומיהו יש לתרץ. כמו שאכתוב שם בס"ד.
אבל בחבורו סוף פי"ז העתיק להא דר"ח. ובגמ' מתמה רב יוסף אדפסקינן הלכה [כרבי חנניא] מאן סליק לעילא ואתא ואמר. ואמר ליה אביי. קרא קא דריש ונקלה וכו':
הרמב"ם פוסק באמת כרבי חנניה במשנתנו. כלומר, הוא פוסק כהכרעתו של "רב".
13.3
ואולי הרמב"ם סובר שאמנם רבי יוחנן הביא דעת רבים שחולקת על רבי חנניה, אבל אין הכרח שרבי יוחנן פוסק כמותה, ולכן לא תקף בהכרח הכלל שהלכה כרבי יוחנן נגד רב.
