טיפשות ההמון / רפי זברגר

מכות כב ע"א-ע"ב
 

הקדמה

לאחר שלמדנו את המשניות בפרק שלישי עד עתה, המפרטות את העבירות שיש עליהם עונש מלקות (לא את כל העבירות, אלא רק את אלו שיש בהם חידוש, כפי שלמדנו בתחילת הפרק), עתה מלמדת אותנו המשנה כיצד מבצעים ענישה זו. 
 

הנושא

שואלת המשנה: כמה מלקין אותו? מהי כמות המלקות אשר מלקים את האדם המתחייב במלקות?
עונה המשנה: ארבעים חסר אחת. כלומר, שלושים ותשע מלקות.
הוכחה מהפסוק (דברים כ''ה, ב'): וְהָיָה אִם בִּן הַכּוֹת הָרָשָׁע, וְהִפִּילוֹ הַשֹּׁפֵט וְהִכָּהוּ לְפָנָיו כְּדֵי רִשְׁעָתוֹ בְּמִסְפָּר, אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יֹסִיף, פֶּן יֹסִיף לְהַכֹּתוֹ עַל אֵלֶּה מַכָּה רַבָּה וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ
לומדת המשנה מהמילה בְּמִסְפָּר אשר לכאורה מיותר: במספר ארבעים, מנין שהוא סמוך לארבעים. 
הגמרא מרחיבה את הסבר המקור לדין: אי כתיב "ארבעים במספר" הוה אמינא ארבעים במניינא, השתא דכתיב בְּמִסְפָּר אַרְבָּעִים - מנין שהוא סוכם את הארבעים. הדיוק בפסוק מלמד שיש להלקות רק שלושים ותשע מלקות. 
על כך אומר רבא: כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה דאילו בס"ת כתיב ארבעים ואתו רבנן בצרו חדא: אנשים שאינם מכבדים את החכמים הם כל כך טיפשים, שהרי ''בזכות'' החכמים, אנו יודעים לפרש את הפסוק ''שלנו'', כי כוונת הפסוק לתת רק שלושים ותשע מלקות ולא ארבעים, כמו פשט הפסוק. 
 

מהו המסר?

יש אנשים לא מעטים אשר ''מחשיבים את עצמם'' ולא מוכנים לשמוע דעות של אנשים אחרים, גם אם מוגדרים כחכמים. נלמד את עצמנו וילדינו, לחפש תמיד את האמת, ולהיות מוכנים לשמוע, וגם להפנים דעות של אנשים אחרים!


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]