הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
סתימתאה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
מכות יז ע"א
גמ'. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים: בכורים - הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן.
ולימא: זו דברי רבי שמעון סתימתאה! הא קא משמע לן, דרבי עקיבא כרבי שמעון סבירא ליה. מאי ר' שמעון? דתניא: +דברים י"ב+ ותרומת ידך - אלו בכורים; ...
מבנה הסוגיה:
1.
במשנה:
איסור מיוחד בדין ביכורים:
מתני'. האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם... - ה"ז לוקה ארבעים;
2.
גמ'. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים: בכורים - הנחה מעכבת בהן, קריאה אין מעכבת בהן.
רבה בר בר חנה אמר בשם רבי יוחנן שמשנתנו - שהיא "סתם משנה" - היא דעת רבי עקיבא, אבל חכמים חולקים עליו.
2.1
"סתימתאה" - 10 מופעים בש"ס. [3 כפולים]
על רבי עקיבא - 3
על רבי שמעון - 1
רבי אלעזר ברבי שמעון - 1
רבי מנחם - 1
רבי יוסי בר יהודה - 1
2.2
יתכן שרבי יוחנן ידע במסורת שבעל פה, שכך היתה דעת רבי עקיבא וגם שחכמים חולקים על רבי עקיבא,
2.3
או אולי רבי יוחנן הכיר ברייתא שבה מובאת מחלוקת בין רבי עקיבא וחכמים.
3.
רש"י מסכת מכות דף יז עמוד א:
גמ'. זו דברי ר' עקיבא - מתניתין דקתני בכורים קרייה מעכבא בהו ר' עקיבא היא,
שהיה רגיל רבי לסתום דבריו במשנה בסתם בכמה מקומות
והכי שמיע ליה לר' יוחנן דאית ליה לר' עקיבא קרייה מעכב' בכורים.
3.1
רש"י מפרש שרבי יהודה הנשיא "סתם" הרבה משניות כשיטת רבי עקיבא.
3.1.1
לא ברור לי אם הכוונה היא שמדובר במקרים בהם דעת רבי עקיבא מובאת במפורש במשנה/ברייתא אחרת [נראה לי שלא!]
3.2
מוסיף רש"י: רבי יוחנן טוען שהוא יודע שכך [כמשנתנו] סובר רבי עקיבא.
מתאים לאמור לעיל בסעיף 2.2, ולהערתי בתוך סעיף 3.1.1.
3.2.1
הערה: אין הכוונה שרבי עקיבא אמר בפירוש את האמור במשנתנו, אלא שמשנתנו מבוססת על שיטת רבי עקיבא שקריאה מעכבת בביכורים.
4.
ממשיכה הגמרא:
ולימא: זו דברי רבי שמעון סתימתאה! הא קא משמע לן, דרבי עקיבא כרבי שמעון סבירא ליה.
שואלת הגמרא: מדוע רבי יוחנן לא קבע שמשנתנו היא דעת רבי שמעון - "רבי שעון סתימתאה" - שאומר בברייתא בפירוש את הדין האמור במשנתנו.
5.
חגמרא מביאה ברייתא "ארוכה" עם דינים שונים של רבי שמעון.
מאי ר' שמעון? דתניא: +דברים י"ב+ ותרומת ידך - אלו בכורים;...
5.1
ובהמשך הסוגיה הגמרא דוחה את ההכרח של ההוכחות שרבי שמעון מביא לדיניו.
6.
ונראה לי לחדש: הביטוי "רבי עקיבא סתימתאה" הכוונה כלעיל בסעיף 3.1
לעומת הביטוי "רבי שמעון סתימתאה" שכוותו היא שרק ה"סתם משנה" בסוגייתנו היא דעת רבי שמעון.
7.
ראה "שוטנשטיין", הערה 17
מובא בהערה כח במהדורת "מתיבתא": במסכת מגילה דף ב מביא שהמשניות הסתומות היו של תלמידי רבי עקיבא, ורש" שם דחה זאת בגלל הדוגמאות לעיל בסעיף 2.1
8.
מכאן ואילך אני מביא דברים שכתבנו על סוגיות מקבילות:
9.
חולין דף ל
בגמרא:
א"ל אביי: לאו אתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ל עמוד א
סתימתאה, אבל חכמים אומרים: ב' שוחטים זבח אחד!
9.1
מפרש רש"י - מסכת חולין דף ל עמוד א :
סתימתאה - שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה.
רש"י מפרש שרבי יהודה הנשיא "סתם" הרבה משניות כשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון. ורבי יוחנן בסוגייתנו טוען שמשנתנו [שהיא "סתם משנה" – משנה שלא נאמר בה שם החכם שאמרה] היא מדברי רבי אלעזר ברבי שמעון, ורבי יוחנן כך שמע מרבותיו.
9.1.1
לכאורה קצת סותר לאמור לעיל בסעיף 3. אלא ששם רש"י מדגיש ש"רבי" סתם כרבי עקיבא "בכמה מקומות" [בלבד]!
9.2
ויש לשאול, הרי הכלל הוא ש"סתם משנה" – רבי מאיר, והלכה כמותו, אם כן מדוע כאן ה"סתם" הוא לפי רבי אלעזר ברבי שמעון?
9.2.1
ולכן יש לומר שבאמת בדרך כלל "סתם משנה" הוא רבי מאיר, שהיה תלמידו של רבי עקיבא, ולפעמים "סתם משנה" הוא כרבי עקיבא, ולפעמים היא כרבי אלעזר ברבי שמעון [שהיה חברו של רבי יהודה הנשיא, והיה בן רבי שמעון שהיה תלמידו של רבי עקיבא].
9.3
הרמב"ם פסק כרבנן בסוגייתנו.
אפשר לומר שהביטו של רבי יוחנן: "זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתאה, אבל חכמים אומרים: ב' שוחטים זבח אחד" מלמד שרבי יוחנן פוסק כרבנן.
9.4
וכך משמע בשל"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות :
שי. זו דברי פלוני, כשהגמרא אומרת זו דברי פלוני על הסתם פליג עליה ולא סבר כוותיה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ומאי) בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא) דף ל"ה (א), וזה לשונם: זו דברי סומכוס, משמע זו ולא סבירא ליה, אף על גב דמוכח בפרק בית כור (שם קה א) דאיכא זו וסבירא ליה, מיהו סתם זו לא סבירא ליה. וכן כתב הר"ן פרק אלו נערות (כתובות מ ב ד"ה זו דברי רבי מאיר) דזו לא סבירא ליה, כל היכא דלא מפרש בהדיא זו וסבירא ליה.
כלומר, הגמרא אומרת "זו דברי רבי ... " כדי ללמדנו שאין הלכה כמותו. ולכאורה מדוע שנחשוב שהלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון אם חכמים חולקים עליו והרי במחלוקת רבי אלעזר ברבי שמעון וחכמים הכלל הוא שהלכה כחכמים?
9.4.1
אלא, מכיון שהברייתא בסוגייתנו [בעמוד הקודם] היא "סתומה" ויתכן שהכלל הוא שהלכה כסתם משנה חל גם לגבי ברייתא, לכן הגמרא פוסקת "זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון" ומשתמשת בנוסחה שמעידה שפוסקת שלא כרבי אלעזר ברבי שמעון אלא כחכמים.
10.
חולין דף לג
בגמרא:
ולוקמה כרבי עקיבא, דאמר: ידיו תחלות הויין! דלמא כי קאמר רבי עקיבא, הני מילי בתרומה וקדשים דחמירי, אבל לחולין שניות הויין.
הגמרא מקשה מדוע העמיד רב פפא את משנתנו כרבי שמעון בן אלעזר, היה יכול להעמיד כרבי עקיבא שאמר בפירוש שיש ידים שהם תחילות [כשידיו נכנסו לבית המנוגע].
לכאורה מה השאלה, הרי בין כך גם רבי עקיבא וגם רבי שמעון בן אלעזר סוברים אותו דבר?
11.
מסביר רש"י מסכת חולין דף לג עמוד ב :
ונוקמה - למתניתין כר"ע דהא סתימתאה הוא ורובא דסתמי אליבא דר"ע דסתם משנה רבי מאיר וסתם ספרא רבי יהודה וכולהו אליבא דרבי עקיבא וכיון דשמעת לרבי עקיבא דאמר ידיו תחלות אוקי למתניתין בדידיה.
רש"י מלמדנו יסוד גדול. הרי משנתנו היא "סתם משנה", והרי הכלל הוא, ש"סתם משנה" היא למעשה דברי רבי מאיר, רבי מאיר אמר את דבריו על פי תורת רבו – רבי עקיבא "סתימתאה", וממילא יש להעדיף ולהעמיד את המשנה כפי שיטת ה"מקור" – רבי עקיבא, ולא כשיטת רבי שמעון בן אלעזר, שהיה תלמידו של רבי מאיר שהוא היה תלמידו של רבי עקיבא!!!
11.1
הערה:
את הביטוי "סתימתאה" כאן מביא רש"י ולא הגמרא עצמה.
11.2
הרש"ש [ראה "מתיבתא", הערה ו] מסביר את רש"י באופן שונה: רבי שמעון בן אלעזר אמר שכך אמר רבי מאיר [שהיה רבו] אבל חכמים חולקים עליו וסוברים שרבי מאיר לא אמר כך, ולכן – אומרת הגמרא – יש להעמיד כרבי עקיבא עצמו.
11.2.1
משמע מדבריו שמעמידים כל "סתם משנה" כרבי עקיבא "רק" כשלא ברור מי מאחד מתלמידיו אמר את אותה משנה [רבי מאיר].
12.
ויש להעיר: לפי דברינו [באותו עמוד] ששיטת הרשב"א שיש לגרוס "רבי שמעון בן אלעזר משום רבי שמעון" ההסבר שלי בדברי רש"י – לעניות דעתי - מובן יותר, שהרי רבי שמעון הוא לא "סתימתאה" [כמו רבי עקיבא ורבי מאיר – תלמידו], ולכן שאלת הגמרא – לפי הסבר רש"י – ברורה: משנתנו הסתומה עדיף להעמידה כרבי עקיבא שהוא אבי המשניות הסתומות !!!
13.
ויש להעיר: הגמרא דוחה את האפשרות להעמיד כרבי עקיבא ואומרת דלמא...." [פעמיים באותו קטע]. גם במקרה זה יש לבדוק האם ה"דלמא..." מבטל את ההנחה הראשונה ומתקבל למסקנה, או זהו רק "אולי" ולא חובה לקבלו. בכל מקרה כדי לבטל קושיה מספיק לתרץ ש"אולי" מדובר באופן שונה.
14.
בכורות דף ל
בגמרא:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי ר' עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים חשוד על השביעית - חשוד על המעשר. מאן חכמים? רבי יהודה, דבאתריה דר' יהודה שביעית חמירא להו, דההוא דהוה קרי ליה לחבריה: דיירא בר דיירתא, א"ל: תיתי לי, דלא אכלי פירות שביעית כוותך.
איכא דאמרי, אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: זו דברי ר' עקיבא סתימתאה, אבל חכמים אומרים חשוד על המעשר חשוד על השביעית, ומאן חכמים - רבי מאיר היא, דאמר: חשוד לדבר אחד - הוי חשוד לכל התורה כולה. רבי יונה ור' ירמיה תלמידי ר' זעירא, ואמרי לה ר' יונה ור' זעירא תלמידי ר' יוחנן, חד אמר: אבל חכ"א חשוד על השביעית -
תלמוד בבלי מסכת בכורות דף ל עמוד ב
חשוד על המעשר, ומאן חכמים - ר' יהודה; וחד אמר: החשוד על המעשר - חשוד על השביעית, ומאן חכמים - ר' מאיר,
דתניא: עם הארץ שקיבל עליו דברי חבירות, ונחשד לדבר אחד - נחשד לכל התורה כולה דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אינו נחשד אלא לאותו דבר בלבד.
הגמרא דנה על משנתנו כאיזה תנא היא שנויה. לפי כולם משנתנו שנויה כדעת רבי עקיבא, אבל חכמים חולקים עליו, ובשתי הנוסחאות יש מחלוקת האם מי שחולק עליו הוא רבי מאיר או רבי יהודה.
15.
רמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק ח הלכה טו :
החשוד על השביעית אינו חשוד על המעשרות, והחשוד על המעשרות אינו חשוד על השביעית, שאע"פ שזה וזה מה"ת, מעשר טעון הבאת מקום מה שאין כן בשביעית, ושביעית אין לה פדיון משא"כ במעשר.
הרמב"ם פוסק כמשנתנו ["סתם משנה"]. זאת אומרת, שהרמב"ם פוסק כרבי עקיבא ולא כרבי מאיר ולא כרבי יהודה.
16.
ולגבי הביטוי "רבי עקיבא סתימתאה" מסביר רש"י:
יש מפרשים רבי עקיבא סתימתאה דאמרינן בסנהדרין באלו הן הנחנקין (סנהדרין דף פו) סתם משנה רבי מאיר סתם ברייתא רבי נתן וכולהו אליבא דרבי עקיבא
ולאו מילתא היא דהא בכמה דוכתין אמרינן רבי מנחם סתימתאה רבי שמעון סתימתאה אלא רוב משניות איכא בהש"ס סתומות אליבא דר' עקיבא.
רש"י מביא פירוש ראשון: שאמנם "סתם משנה – רבי מאיר" ורבי מאיר היה תלמידו של רבי עקיבא, ולכן נקראת "סתם משנה" גם אליבא דרבי עקיבא. ורש"י דוחה אפשרות זאת מפני שלפעמים יש גם "רבי מנחם סתימתאה". ולכן אומר רש"י פירוש שני.
17.
ונראה לי להוסיף: הרי בסוגייתנו בודאי שאי אפשר לומר כפירוש הראשון, שהרי הגמרא אומרת שרבי מאיר [או רבי יהודה] חולקים על ה"סתם משנה". אם כן, משנתנו ודאי איננה כרבי מאיר, וממילא כיון שהיא כרבי עקיבא הרי שלא מדובר שרבי מאיר אמר זאת משום רבי עקיבא.
18.
הפירוש השני של רש"י: רוב המשניות בש"ס [נראה לי שצריך לומר ברש"י "הרבה משניות"] הן כרבי עקיבא, וכנראה הוא מתכוון להדגיש שאותן משניות שהן כרבי עקיבא הן אינן כרבי מאיר. כלומר: אמנם בדרך כלל כל "סתם משנה" היא רבי מאיר, אבל יש "סתם משנה" שיש מסורת ספציפית שהיא כרבי עקיבא.
19.
רבי יוחנן אמר [לפי שתי הנוסחאות בגמרא] "זו דברי רבי עקיבא... אבל..."
משמעות לשון זו בדרך כלל היא שהלכה איננה כחכם שעליו נאמר "זו דברי", ובסוגייתנו הכוונה שרבי יוחנן קובע, שהלכה לא תהיה כרבי עקיבא.
אולם בדברינו לעיל הראינו, שהרמב"ם כן פוסק כ"סתם" משנתנו – דהיינו כרבי עקיבא, ולכן נצטרך לומר, שהביטוי "זו דברי" לפעמים דווקא כן הלכה כמותו.
20.
שני ההסברים מובאים בשל"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות :
שי. זו דברי פלוני, כשהגמרא אומרת זו דברי פלוני על הסתם פליג עליה ולא סבר כוותיה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ומאי) בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ה (א), וזה לשונם: זו דברי סומכוס, משמע זו ולא סבירא ליה, אף על גב דמוכח בפרק בית כור (שם בבא בתרא קה א) דאיכא זו וסבירא ליה, מיהו סתם זו לא סבירא ליה. וכן כתב הר"ן פרק אלו נערות (כתובות דף מ ב ד"ה זו דברי רבי מאיר) דזו לא סבירא ליה, כל היכא דלא מפרש בהדיא זו וסבירא ליה.
21.
אלם בכל זאת קצת קשה: כיצד יתכן להשתמש עם אותו ביטוי למסקנות הפוכות.
21.1
ולכן נראה לי אולי, שבאמת רבי יוחנן עצמו באמת לא פוסק כרבי עקיבא אלא כחולקים עליו, אבל מפני שיש שתי נוסחאות מיהם החולקים, רבי מאיר או רבי יהודה - שהם עצמם חלוקים ביניהם - לכן הרמב"ם הכריע דווקא כרבי עקיבא.
22.
חולין דף ל
בגמרא:
א"ל אביי: לאו אתמר עלה, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון
תלמוד בבלי מסכת חולין דף ל עמוד א
סתימתאה, אבל חכמים אומרים: ב' שוחטים זבח אחד!
23.
מפרש רש"י - מסכת חולין דף ל עמוד א :
סתימתאה - שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה.
רש"י מפרש שרבי יהודה הנשיא "סתם" הרבה משניות כשיטת רבי אלעזר ברבי שמעון. ורבי יוחנן בסוגייתנו טוען שמשנתנו [שהיא "סתם משנה" – משנה שלא נאמר בה שם החכם שאמרה] היא מדברי רבי אלעזר ברבי שמעון, ורבי יוחנן כך שמע מרבותיו.
23.1
וצריך להסביר, שהרי הכלל הוא ש"סתם משנה" – רבי מאיר, והלכה כמותו, אם כן מדוע כאן ה"סתם" הוא לפי רבי אלעזר ברבי שמעון?
23.2
ולכן יש לומר שבאמת בדרך כלל "סתם משנה" הוא רבי מאיר, שהיה תלמידו של רבי עקיבא, ולפעמים "סתם משנה" הוא כרבי עקיבא, ולפעמים היא כרבי אלעזר ברבי שמעון [שהיה חברו של רבי יהודה הנשיא, והיה בן רבי שמעון שהיה תלמידו של רבי עקיבא].
24.
רמב"ם הלכות פסולי המוקדשין פרק א הלכה ה :
אבל שנים שוחטין בהמה אחת בקדשים כחולין.
24.1
לחם משנה הלכות פסולי המוקדשין פרק א הלכה ה :
אבל שנים שוחטין בהמה אחת וכו'. היינו כרבנן דאמרי שנים שוחטין זבח אחד בפ"ב דחולין...
הרמב"ם פסק כרבנן בסוגייתנו.
24.2
אפשר לומר שהביטוי של רבי יוחנן: "זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתאה, אבל חכמים אומרים: ב' שוחטים זבח אחד" מלמד שרבי יוחנן פוסק כרבנן.
וכך משמע בשל"ה - כללי התלמוד (יג) כלל לשונות סוגיות :
שי. זו דברי פלוני, כשהגמרא אומרת זו דברי פלוני על הסתם פליג עליה ולא סבר כוותיה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ומאי) בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא) דף ל"ה (א), וזה לשונם: זו דברי סומכוס, משמע זו ולא סבירא ליה, אף על גב דמוכח בפרק בית כור (שם קה א) דאיכא זו וסבירא ליה, מיהו סתם זו לא סבירא ליה. וכן כתב הר"ן פרק אלו נערות (כתובות מ ב ד"ה זו דברי רבי מאיר) דזו לא סבירא ליה, כל היכא דלא מפרש בהדיא זו וסבירא ליה.
24.3
כלומר, הגמרא אומרת "זו דברי רבי ... " כדי ללמדנו שאין הלכה כמותו. ולכאורה מדוע שנחשוב שהלכה כרבי אלעזר ברבי שמעון אם חכמים חולקים עליו והרי במחלוקת רבי אלעזר ברבי שמעון וחכמים הכלל הוא שהלכה כחכמים?
24.4
אלא, מכיון שהברייתא בסוגייתנו [בעמוד הקודם] היא "סתומה" ויתכן שהכלל הוא שהלכה כסתם משנה חל גם לגבי ברייתא, לכן הגמרא פוסקת "זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון" ומשתמשת בנוסחה שמעידה שפוסקת שלא כרבי אלעזר ברבי שמעון אלא כחכמים.
25.
בכורות דף נא
כתב לכהן שהוא חייב לו חמשה סלעים חייב ליתן לו כו': אמר עולא: דבר תורה בנו פדוי [לכשיתן], מ"ט אין בנו פדוי - גזירה שמא יאמרו פודין בשטר. תני תנא קמיה דרב נחמן: בנו פדוי לכשיתן.
א"ל רב נחמן: זו דברי רבי יוסי ברבי יהודה סתימתא;
ואמרי לה: זו דברי רבי אלעזר ברבי שמעון סתימתא, אבל חכמים אומרים: אין בנו פדוי.
והלכתא: אין בנו פדוי.
26.
רמב"ם הלכות ביכורים פרק יא הלכה ז:
כתב האב לכהן שהוא חייב לו ה' סלעים חייב ליתן לו ובנו אינו פדוי, ...
הרמב"ם פוסק כלשון משנתנו. וכמו חכמים שחולקים על דברי הברייתא.
26.1
כמה הערות: יש מי שאומר שמהמשנה אי אפשר להוכיח ממש בניגוד לברייתא, כי אולי המשנה דברה כשלא נתן לו, ואם יתן לכהן 5 סלעים – יהיה פדוי – כדין הברייתא [שו"ת הראנ"ח, ג, סימן קיו, עמוד 225].
26.2
ולפי זה יש לבדוק כאשר רב נחמן אמר "אבל חכמים אומרים..." למי הוא מתכוון? למשנתנו הסתמית? או אולי לחכמים שחולקים על הברייתא, שהרי רב נחמן מעמיד את הברייתא כתנא יחיד.
26.3
לפי הנ"ל יוצא שבכל מקרה ההלכה לא כמו הברייתא, אם כן, מדוע יש צורך להכריע "אין בנו פדוי", שלא כברייתא אלא כחכמים?
27.
בסוגייתנו מדובר על "ברייתא" ועליה אמר רב נחמן "סתימתאה". וכך גם משמע מרש"י להלן:
רש"י - מסכת חולין דף ל עמוד א :
סתימתאה - שיש משנה וברייתא הרבה שאמר ר' אלעזר בר' שמעון ורגילים התנאים לסדרן במשנה בלשון סתם והאי סתמא דתזבח הוא נמי אמרה וגמרא גמיר לה ר' יוחנן מרביה דהא ר' אלעזר אמרה.
28.
לגבי הניסוח של רב נחמן: "זו דברי... אבל...":
שי. זו דברי פלוני, כשהגמרא אומרת זו דברי פלוני על הסתם פליג עליה ולא סבר כוותיה. וכן כתבו התוספות (ד"ה ומאי) בפרק חזקת הבתים (בבא בתרא) דף ל"ה (א), וזה לשונם: זו דברי סומכוס, משמע זו ולא סבירא ליה, אף על גב דמוכח בפרק בית כור (שם קה א) דאיכא זו וסבירא ליה, מיהו סתם זו לא סבירא ליה. וכן כתב הר"ן פרק אלו נערות (כתובות מ ב ד"ה זו דברי רבי מאיר) דזו לא סבירא ליה, כל היכא דלא מפרש בהדיא זו וסבירא ליה.
הוא אומר שניסוח זה של "זו דברי..." מלמד שכך הלכה, ולפעמים בא ללמד דווקא להיפך: אין כך הלכה.
28.1
אולם בכל זאת קצת קשה: כיצד יתכן להשתמש עם אותו ביטוי למסקנות הפוכות.
28.2
בכל אופן בסוגייתנו ייתכן שזוהי באמת בעייה שהגמרא מתלבטת בה ולכן היתה זוקקה להכריע "והלכתא..."
ואולי אפילו רב נחמן עצמו קובע את ה"והלכתא".
28.2.1
וראה ב"רבנן סבוראי" לרב זיני, עמוד 183, שיש בראשונים תוספת בסוגיה של דברי רב ששת והוא טוען שלכן ה"והלכתא" נועדה להכריע בין רב ששת לרב נחמן. וברור לפי זה שאת ה"והלכתא" קבע חכם שחי אחרי רב נחמן ורב ששת - "עורך הגמרא" או אולי הסבוראים.
29.
מגילה דף ב
מבנה הגמרא:
אני מעיר רק על כמה עניינים ולא על כולם:
30.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי עקיבא סתימתאה דדריש זמן זמנם זמניהם,
אבל חכמים אומרים: אין קורין אותה אלא בזמנה.
רבי יוחנן אומר שמשנתנו היא שיטת רבי עקיבא. ראה על מה שכתבתי כבר על הביטוי "זו דברי... אבל..." אלא שכאן מוזכר הביטוי "רבי עקיבא סתימתאה"
31.
רש"י מסכת מגילה דף ב עמוד א:
זו דברי רבי עקיבא - הכי גמיר רבי יוחנן מרביה דמתניתין רבי עקיבא אמרה.
הוא מציין שקביעת רבי יוחנן היא מכח מסורת מרבותיו [ולא מסברא!]
32.
סתימתאה - הרבה סתם משנה סתם רבי שהן דברי רבי עקיבא,
הוא מציין ש"סתם משנה" - משנתנו - היא דעת רבי עקיבא. כנראה שרוצה להדגיש, שמדובר ברבי עקיבא ולא ברבי מאיר שעליו נאמר "סתם משנה רבי מאיר".
ולכאורה נראה לי לומר, שמבחינת ההלכה והסבר הסוגיה אין משמעות לקביעה זו של רבי יוחנן, שהרי גם אם היתה ה"סתם משנה" - רבי מאיר - גם אז ניתן לומר שחכמים חולקים עליו, והלכה תהיה לכאורה כמותם - דבר שלא נכון בסוגייתנו. ואולי להיפך, מכיוון שמשנתנו היא כרבי עקיבא אזי הלכה כמותו אף נגד חכמים.
ואולי תמיד הלכה כאותו חכם שעליו אומרת הגמרא "זו דברי..."
33.
רש"י מביא פירוש אחר:
ויש מפרשים - סתימתאה - כל הסתומין תלמידיו היו, כדאמר בסנהדרין (פו, א):
סתם משנה ר' מאיר,
סתם תוספתא רבי נחמיה,
סתם ספרא רבי יהודה,
וכולהו סתימתאי אליבא דרבי עקיבא,
רש"י מביא פירוש שמשמע ממנו שכוונת הביטוי "רבי עקיבא סתימתאה" היא, שרבי עקיבא היה רבם של כל תלמידיו שקבצים שונים שהם "סתם" למעשה הם שלהם.
לפי זה כנראה שמשנתנו היא באמת - כרגיל - "סתם משנה רבי מאיר". אלא שלא מובן לי מדוע הוזכר בכלל רבי עקיבא!
34.
רש"י מקשה על הפירוש האחרון:
אך קשה בעיני לפרש כן, שמצינו בכמה מקומות בשם
רבי אלעזר ברבי יוסי סתימתאי,
רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי לקמן בפרק בני העיר (כו, א).
זאת אומרת שהיו כמה תנאים נוספים שאינם תלמידי רבי עקיבא, ובמקרים מסויימים הגמרא מציינת שיש "סתם משנה" כמותם.
35.
מגילה דף כה
בגמרא:
/משנה/. בני העיר שמכרו רחובה של עיר - לוקחין בדמיו בית הכנסת, בית הכנסת - לוקחין תיבה, תיבה - לוקחין מטפחות, מטפחות -
תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כו עמוד א
יקחו ספרים, ספרים - לוקחין תורה. אבל אם מכרו תורה - לא יקחו ספרים, ספרים - לא יקחו מטפחות, מטפחות - לא יקחו תיבה, תיבה - לא יקחו בית הכנסת, בית הכנסת - לא יקחו את הרחוב, וכן במותריהן.
גמרא. בני העיר שמכרו רחובה של עיר.
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה,
אבל חכמים אומרים: הרחוב אין בו משום קדושה. ורבי מנחם בר יוסי מאי טעמיה? - הואיל והעם מתפללין בו בתעניות ובמעמדות. - ורבנן: ההוא אקראי בעלמא.
35.1
על פי רש"י מסכת מגילה דף ב עמוד א:
זו דברי רבי עקיבא - הכי גמיר רבי יוחנן מרביה דמתניתין רבי עקיבא אמרה.
הוא מציין שקביעת רבי יוחנן היא מכח מסורת מרבותיו [ולא מסברא!]
35.2
ואותו דבר יש לומר גם בסוגייתנו - מסכת מגילה דף כו:
אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי מנחם בר יוסי סתומתאה,
אבל חכמים אומרים...
זאת אומרת, שלרבי יוחנן היתה מסורת מרבותיו שרבי מנחם בר יוסי אמר את משנתנו, והוא מוסיף שחכמים חולקים עליו [ודבריהם לא מוזכרים במשנה].
יש להניח שרבי יוחנן אמר זאת בשם רבי יהודה הנשיא עורך המשנה!
36.
ובהקשר לסוגייתנו - מסכת מגילה דף כו:
לפי ההסבר הנ"ל יש לומר שרבי יוחנן אומר שמשנתנו נאמרה על ידי רבי מנחם בר יוסי מפני שיש הרבה משניות שהם "סתם משנה" שנאמרו על ידו.
ונראה לי שקצת קשה לומר כך, שהרי אם מדובר ברבי עקיבא [רבם של רבי מאיר וחבריו שהיו רבותיו של "רבי"] הדבר הגיוני אבל מה פתאום היו הרבה "סתם משנה" שנאמרו על ידי "רבי מנחם בר יוסי"!
36.1
רש"י מסכת מגילה דף ב מקשה על הפירוש האחרון שמביא שם רש"י:
אך קשה בעיני לפרש כן, שמצינו בכמה מקומות בשם
רבי אלעזר ברבי יוסי סתימתאי,
רבי מנחם בר רבי יוסי סתימתאי לקמן בפרק בני העיר (מגילה דף כו, א).
זאת אומרת שהיו כמה תנאים נוספים שאינם תלמידי רבי עקיבא, ובמקרים מסויימים הגמרא מציינת שיש "סתם משנה" כמותם.
36.2
רש"י מזכיר את סוגייתנו - מסכת מגילה דף כו, ומשמע ממנו כדברינו בסוף הסעיף הקודם.
ולכן המסקנה היא, שהיו כמה תנאים שחיברו "סתם משנה": רבי עקיבא; רבי אלעזר ברבי יוסי; רבי מנחם בר רבי יוסי.
אבל נראה לי, שיש לצרף לזה את מה שכתבנו לעיל, שלרבי יוחנן היתה ידיעה וודאית על כל מקרה ש"רבי" כתב "סתם משנה" מסויימת כאחד מהתנאים הנ"ל.
37.
ונראה לי להוסיף עוד הערה: שלושת החכמים שמוזכרים על ידי רש"י היו החכמים שקשורים מאד ל"רבי".
רבי עקיבא היה רבם של גדולי החכמים שרבי למד מהם.
ושני החכמים האחרים כנראה היו בניו של "רבי יוסי" שהיה רבו המובהק של רבי יהודה הנשיא.
חכם נוסף בש"ס שמוזכר כ"סתימתאה" הוא רבי אלעזר ברבי שמעון. גם הוא היה חברו של "רבי" כמו שני בניו של רבי יוסי.
