החלטה מושכלת / רפי זברגר

מכות טו ע''א-ע''ב
 

הקדמה

למדנו בדף הקודם את דינו של רבה בשם רבי יוחנן: לאו שקדמו עשה לוקין עליו. רבי יוחנן חזר בו מהלכה זו, בגלל הקושי שהיה לו מדין אנוסה. שם למדנו כי ישראל האונס, נשא את אנוסתו כדין ולבסוף גרשה – מחזירה ואינו לוקה, למרות ששם מדובר בלאו שקדמו עשה. רבא ורבין תרצו את הקושי, ואמרו כי באונס: "כל ימיו בעמוד והחזר''. בגלל יתור פסוק באונס, למדים כי חובת האנס לקיים את מצוות עשה, ולהחזיר את גרושתו חלה במשך כל חיו. עקב "חובה תמידית לקיום העשה'', אנו מגדירים אונס כ''לאו הניתק לעשה'' (ולא כ''לאו שקדמו עשה'') ולכן לא לוקים.
 

הנושא

על העמדתם של רבא ורבין שואלת הגמרא: הניחא למאן דאמר ביטלו ולא ביטלו אלא למאן דאמר קיימו ולא קיימו מאי איכא למימר.
ישנה מחלוקת לגבי ''לאו שניתק לעשה'' עד מתי לא לוקים בגלל קיום העשה. ריש לקיש אומר ''קיימו ולא קיימו'' – אם קיים את העשה מיד אחרי עבירה על הלאו – אינו לוקה. אך אם לא קיים מיד – לוקה. לעומתו, סובר רבי יוחנן: ''ביטלו ולא ביטלו'' – רק אם ביטל את האפשרות לקיים את מצוות העשה (למשל: מדיר את האשה בנדר ללא הפרה), רק אז – לוקה. כל עוד לא ביטלו – אינו לוקה. תשובת רבא ורבין ''כל ימיו בעמוד והחזר'' לא יכולה לסבור ''קיימו ולא קיימו'' שהרי בקיימו – אם לא מקיימים, מיד לוקים ואין זמן כל החיים. 
עונה הגמרא: מכיוון שאנו עוסקים בשיטת רבי יוחנן, אין בעיה, כיוון שהוא באמת סובר ''בטלו ולא בטלו''. 
 

מהו המסר?

ההלכה נפסקה כרבי יוחנן, והמשמעות של כך, שכדי ''לקבע מצב יש להכריע''. "ביטול" בעצם מבטא "החלטה מושכלת של סגירת אפשרויות''.
גם "בחיים" נעדיף להשאיר אופציות פתוחות, עד אשר נחליט "החלטה מושכלת לחתוך''.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]