סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1053

"אמר ר"ל למה נשתנה שעיר של ר"ח שנאמר בו לה'"

שבועות ט ע"א

קושייתו של ר"ל מתייחסת לפסוקי הקורבנות המובאים בפרשת פנחס, בפרק כ"ח מובאים כל הקורבנות שבכל הרגלים, בין שאר הקורבנות יש גם את השעיר עזים אחד לכפר עליכם, כך גם לגבי חג הפסח כמו שנא' בפ' י"ט והקרבתם אשה עולה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד ושבעה כבשים בני שנה תמימים יהיו לכם וכו' ובפס' כ"ב ושעיר חטאת אחד לכפר עליכם, כך גם לגבי חג השבועות, אחר שנמנו קורבנות היום מוסיפה התורה שעיר עזים אחד לכפר עליכם, וכן קורבנות רה"ש וקרבנות יוה"כ, וקורבנות חג הסוכות, בכל המקומות מופיע אותו שעיר עזים אחד לחטאת, ואילו בקורבנות ר"ח בתחילת הפרשה נא' כך: "ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' פרים בני בקר שנים ואיל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימים, ובהמשך בפס' ט"ו נא' ושעיר עזים אחד לחטאת לה' וזהו השעיר היחיד שנא' "לחטאת לה' " וזו כוונת קושייתו של ר"ל: מה נשתנה שעיר של ר"ח שנא' בו לה', ומיישב זאת ר"ל כך: אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה עלי על שמיעטתי את הירח. מקור דברי ר"ל במס' חולין ס': נא' שם כך: "רבי שמעון בן פזי רמי, כתיב ויעש אלקים את שני המאורות הגדולים, וכתיב את המאור הגדול ואת המאור הקטן". בתחילת עשיית המאורות משתמע ששני המאורות השמש והירח היו באותו גודל, ואילו בהמשך מתבאר שהמאור הגדול הוא השמש ואילו הירח הוא המאור הקטן. מסביר זאת רב שמעון בן פזי: אמרה לבנה לפני הקב"ה רבש"ע אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד?, אמר לה לכי ומעטי את עצמך, אמרה לפניו רבש"ע הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי, אמר לה הקב"ה כדי להפיס את דעתה, לכי ומשלי ביום ובלילה, אמרה לו ומה התועלת בכך שאני משמשת גם ביום, בשעה שאור החמה מושל, אין אור הלבנה מורגש בכלל, אמר לה בני ישראל ימנו את החודשים למניין הלבנה ולא למניין החמה. אמרה לו א"א דלא מנו ביה תקופתא, דכתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים [בחשבון התקופה חייבים להתחשב בשמש ושוב אין כאן שום יחודיות של פיוס ללבנה]. אמר לה ליקרו צדיק בשמך [צדיקים גדולים יקראו כמוך על שם קטנותם] יעקב הקטן כמש"נ מי יקום יעקב כי קטן הוא, דוד הקטן כמו שנא' בשמואל א' י"ז. ושמואל הקטן. בזה ניסה הקב"ה להפיס את דעתה של הלבנה, אבל ממשיכה הגמ' ואומרת שהקב"ה ראה שאין הלבנה מתפייסת אמר הקב"ה הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח, והיינו דאמר רשב"ל מה נשתנה שעיר של ר"ח שנא' בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

נעמוד על שני באורים, אחד מהראשונים ואחד מהאחרונים בדברי גמ' אלו, ראשון לראשונים רבי יצחק אלפסי בחבורו על הש"ס כאן במס' שבועות מסביר את דברי הגמ' באופן נפלא "הביאו עלי כפרה שמיעטתי את הירח" כלומר כיון שאמר לה הקב"ה ולמשול ביום ובלילה ולא נתיישבה דעתה ואמר לה עוד וימנו בך ישראל ימים ושנים ועדיין לא נתיישבה דעתה, גם אמר לה צדיקים יקראו על שמך ועדיין לא נתיישבה דעתה, אמר הקב"ה הנני עושה לך כבוד שמיישב דעתך תחת שמיעטתיך, ומהו הכבוד שיהיו ישראל בכל ר"ח מקריבים קורבן לפני לכפר על עוונותיהם לפיכך אמר הקב"ה הביאו כפרה לפני בר"ח על עוונותיכם הביאו כפרה עלי שמעטתיו וכו'. ז"א שבכך שיום ראש החדש הנמנה ללבנה נקבע ליום כפרה לכלל ישראל ומביאים בו קורבן מיוחד בזה גופא השיב הקב"ה את הכבוד האבוד ללבנה וזו כוונת הקב"ה באומרו הביאו עלי כפרה, בזה שתביאו כפרה על עוונותיכם בר"ח, בכך אשיב את הכבוד ללבנה. ע"כ פרושו המענין של הרי"ף.
הגאון רבי צבי הירש חיות בהגהותיו על הש"ס מצטט כאן את דברי הרמב"ם במורה נבוכים העומדים לכאורה בסתירה לדברי גמרתנו והוא מיישב זאת באופן נפלא, וכך כותב הרמב"ם במור"נ בפרק מו: "וראיתי להעירך על דבר נפלא מאד והוא אומרו בשעיר ר"ח לבד חטאת לה' מה שלא נאמר בזולתו מן החטאות, וטעמו מבואר מפני שקורבנות צבור הם כולם עולות ונשרפות, ומפני זה באר בהם אשה לה' ולא אמר חטאת לה' ושלמים לה' מפני שהיו נאכלים וכו' וכאשר חשש שיאמרו שידמה בשעיר ר"ח שהוא קורבן ללבנה, כמו שהיו עושים המצרים שהיו מקריבים ללבנה קורבנות בראשי החדשים על כן באר בו שזה, דהיינו, שעיר ראש החודש שנצטווינו עליו, לא נצטווינו אלא למצות ה' בלבד ולא ללבנה, ובאר בו הכתוב חטאת לה' ואין לחוש בשאר הרגלים כיון שהמה מדיני התורה, ובזה לבד נבדלו משאר העמים, אבל ראשי חדשים של לבנה המה אינם מהנחת התורה, רק חגי הטבע מסבוב הירח ונשתתפו גם העוונות בזה, והקריבו לירח ומפני זה חדש הלשון בזה השעיר חטאת לה' להסיר המחשבות ההם. ע"כ לשון הרמב"ם.

אחרוני מבארי המורה תמהים על כך שדברי הרמב"ם אם כי הם נפלאים מאד כפי שהוא מעיד על כך אבל הם עומדים לכאורה בסתירה להסברו של ר"ל, "הביאו עלי כפרה על שמיעטתי את הלבנה". כותב ע"כ הגאון מהר"ץ חיות בהג' כאן כך: "אפשר להתאחד דברי רבינו [הרמב"ם] עם דברי גמרתנו דעיקר הטעם שנא' לה' הוא אמנם אם ישתתפו בזה עם המצרים שהיו עובדים לירח ועיקר העבודה לירח מפני שיחידי הוא, ואולם טרם שנתמעט הירח היה דומה לשמש כמו שנא' את המאורות הגדולים, ולא היו יכולים לטעות בירח ולעשות אלוהות לפי שברצותם לעשות אלוהות חיפשו את האלוהות היחידה כמאמר רבינו באריכות בספרו שם, ויתכן ע"פ זה פרושו, "הביאו עלי כפרה" היינו שע"י מיעוט אור הירח מסתבר הטעות לעובדי האלילים לעבוד לירח והוצרך לכתוב חטאת לה'. ע"כ הסברו של המהר"ץ חיות.

[האדמו"ר מטאלנא שליט"א]