איזהו מכובד / רפי זברגר

מכות יב ע"ב
 

הקדמה

במשנה האחרונה בדף (הממשיכה גם לדף הבא) עוסקים בדיני ''כבוד הרוצח''. האם מותר או אסור לכבדו, או שמא אפילו מצווה לכבדו.
 

הנושא

כיוצא בו רוצח שגלה לעיר מקלטו ורצו אנשי העיר לכבדו יאמר להם רוצח אני
אם אנשי העיר מבקשים לכבד את הרוצח, למרות העבירה שעבר, צריך הוא להכריז בפניהם: דעו לכם, אני רוצח. ואז אולי יירתעו מלכבדו. 
ממשיכה המשנה: אמרו לו אף על פי כן יקבל מהן שנאמר (דברים י"ט, ד) זֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ אֲשֶׁר יָנוּס שָׁמָּה וָחָי..
אם בכל אופן, למרות ששמעו כי מדובר ברוצח, מעוניינים אנשי העיר לכבד את הרוצח – מותר להם. 
מהמילים זֶה דְּבַר הָרֹצֵחַ למדה הגמרא, כי הרוצח צריך לדבר, וצריך לספר מי הוא ומה מעשיו. לא להסתיר את העובדה שרצח, ואם צריך – עליו לספר. 
 

מהו המסר?

הדין השני במשנה, האומר שמותר לאנשי העיר לכבדו, למרות היותו רוצח, ולמרות שגילה להם כי רוצח הוא, אינו נלמד מהפסוק אלא מסברה (סמ"ג, מצוות עשה ע''ה). שורש הסברה הוא, שאנו מחויבים לכבד כל אדם, אפילו היותו עבריין לא קל. וזהו מסר חשוב לחיים: יש להשתדל מאוד לכבד כל אדם. להתייחס לכל אחד בכבוד, חס וחלילה מלביישו, בוודאי שלא ברבים. אדם המכבד אחרים, אפילו אנשים עבריינים, בסופו של דבר גורם לכך שיכבדו אותו,
כנאמר במסכת אבות (ד', א'): אֵיזֶהוּ מְכֻבָּד? הַמְכַבֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת



המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]