הסתפקות במועט / רפי זברגר

מכות ט ע''ב - י ע"א
 

הקדמה

המשנה האחרונה בדף ט' מתארת את ערי המקלט בעבר הירדן המזרחי והמערבי. היו שש ערי מקלט, שלושה בכל צד של הירדן. המשנה שם תארה את מיקומן של הערים בעבר המערבי, ביחס לאורכה של ארץ ישראל: 
ומכוונות להן דרכים מזו לזו שנאמר (דברים יט-ג): תָּכִין לְךָ הַדֶּרֶךְ וְשִׁלַּשְׁתָּ אֶת גְּבוּל אַרְצְךָ .
חילקו את אורכה של ארץ ישראל המערבית לארבעה חלקים. לאחר כל רבע היה עיר מקלט, כך שמרחק בין כל עיר מקלט אחת לשנייה, ובין עיר מקלט לגבול הארץ יהיה שווה. 
בברייתא המובאת מיד בתחילת הגמרא, מתואר היחס בין מיקום ערי המקלט בערב הירדן המערבי, לעומת ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי: ומכוונות היו כמין שתי שורות שבכרם (יהושע כ-ז) חברון ביהודה כנגד (דברים ד-מג) בצר במדבר, שכם בהר אפרים כנגד רמות בגלעד, קדש בהר נפתלי כנגד גולן בבשן...
כל עיר מקלט במערב, מקבילה לעיר מקלט במזרח: חברון מול בצר, שכם מול רמות, קדש מול גולן. 
 

הנושא

מכיוון שהזכרנו בברייתא את חברון שהייתה אחת מערי מקלט, מקשה הגמרא בדף י':
וחברון עיר מקלט הוא? והכתיב (שופטים א-כ) וַיִּתְּנוּ לְכָלֵב אֶת חֶבְרוֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה.
הייתכן שחברון היא עיר מקלט, והרי כל ערי מקלט היו ערי הלוויים, וכלב הוא משבט יהודה ולא משבט לוי?
עונה אביי: פרוודהא דכתיב (יהושע כא-יב) וְאֶת שְׂדֵה הָעִיר וְאֶת חֲצֵרֶיהָ נָתְנוּ לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה בַּאֲחֻזָּתוֹ
למרות שבפרק א' בספר שופטים כתוב כי כלב קיבל את חברון, הרי שבפרק כ''א בספר יהושע דייק המקרא וכתב כי כלב קיבל רק את הפרוורים של חברון: את שדה העיר ואת חצריה, אבל עיקר העיר הייתה עיר מקלט של שבט לוי.
 

מהו המסר?

כלב בין יפונה היה אדם מיוחס ביותר. הוא כיהן כנשיא שבט יהודה, וככזה, נשלח ביחד עם אחד עשר נשיאי שבטים נוספים לרגל את ארץ ישראל. כזכור, הוא חזר ועמד חזיתית ביחד עם יהושע, כנגד עשרת המרגלים האחרים, ובעצם נגד חלק גדול מהעם כולו. עמד בגאון והכריז בקול גדול (במדבר, י''ד, ז'): טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד.
אותו כלב, בכניסתו לארץ ובזמן חלוקת נחלת הארץ, קיבל את ... הפרוורים של העיר חברון. לא עיר ואם בישראל, לא כפר ולא ישוב, אלא פרוורי חברון, שהם השדות והחצרות המקיפות אותה.
הכתוב לא מציין מדוע, אולי ניתן להסביר לאור הברייתא שלמדנו לעיל, כי כאשר חילקו את הארץ לארבעה חלקים, חברון ''נפלה'' כעיר מקלט דרומית, ומכיוון שהובטח לכלב את עיר האבות, הוא קיבל רק מה שנותר לו, לאחר ששבט לוי התיישב שם כעיר מקלט. הנותר היה כל השדות שהקיפו את העיר והחצרות באותו אזור.
לא מסופר כי כלב התאונן, בכה וצעק על מר גורלו בחלוקת הארץ, ויש להניח כי כלב לא אמר מילה וקיבל בשמחה את מה שניתן לו. כלב ''הרגיש מאוד בנוח'' לחיות בצילם של אבותינו הקדושים הקרובים בעיר חברון, והסתפק במועט זה.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]