הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

הלכה כבתראי; אין הלכה כרבי אליעזר - שמותי; מעמדו של רב

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

מכות יב ע"א

 

רוצח שיצא חוץ לתחום וכו'. ת"ר: +במדבר ל"ה+ ורצח גואל הדם את הרוצח - מצוה ביד גואל הדם, אין גואל הדם רשות ביד כל אדם, דברי רבי יוסי הגלילי; 
ר' עקיבא אומר: רשות ביד גואל הדם, וכל אדם חייבין עליו. 
מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי? מי כתיב אם רצח? 
ורבי עקיבא? מי כתיב ירצח? 
אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב: רוצח שיצא חוץ לתחום, ומצאו גואל הדם והרגו - נהרג עליו. 
כמאן? לא כר' יוסי הגלילי ולא כר"ע! 
הוא דאמר כי האי תנא; דתניא, ר' אליעזר אומר: +במדבר ל"ה+ עד עמדו לפני העדה למשפט - מה ת"ל? לפי שנאמר: +במדבר ל"ה+ ורצח גואל הדם את הרוצח, יכול מיד? ת"ל: עד עמדו לפני העדה למשפט. 
ורבי יוסי ורבי עקיבא, האי עד עמדו לפני העדה למשפט מאי דרשי ביה? ההוא מיבעי ליה לכדתניא, רבי עקיבא אומר: מנין לסנהדרין שראו אחד שהרג את הנפש, שאין ממיתין אותו עד שיעמוד בב"ד אחר? ת"ל: עד עמדו לפני העדה למשפט, עד שיעמוד בב"ד אחר. 
 

1.
הגמרא מציינת שדברי רב לא תואמים לא את דברי רבי עקיבא ולא את דברי רבי יוסי הגלילי, אלא כברייתא אחרת.

2.
מהביטוי "כמאן, לא כ..." משמע שאין ההלכה כברייתא אלא או כרבי עקיבא או כרבי יוסי הגלילי.

3.
רמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה הלכה י:

אחד ההורגו בדרך קודם שיכנס לעיר מקלטו או שהרגו בחזירתו עם השנים ששומרין אותו, נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחומה בזדון הרי זה התיר עצמו למיתה ורשות לגואל הדם להרגו ואם הרגו כל אדם אין חייבין עליו שנ' +במדבר ל"ה כ"ז+ אין לו דם.

4.
כסף משנה הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה הלכה י:

[י] נכנס לעיר מקלטו ויצא חוץ לתחום בזדון הרי וכו'. משנה שם (דף י"א:) רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם ר"י הגלילי אומר מצוה ביד גואל הדם רשות ביד כל אדם ר"ע אומר רשות ביד גואל הדם וכל אדם אין חייבים עליו בגמ' (דף י"ב) מ"ט דר"י הגלילי מי כתיב אם רצח ור"ע וכי כתיב ירצח וכו'
ת"ר אם יצוא יצא הרוצח אין לי אלא במזיד בשוגג מנין ת"ל אם יצוא יצא מ"מ והתניא במזיד נהרג בשוגג גולה לא קשיא הא כמאן דאמר אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם הא כמאן דאמר לא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם
אמר אביי מסתברא כמאן דאמר דברה תורה כלשון בני אדם שלא יהא סופו חמור מתחלתו מה תחלתו במזיד נהרג בשוגג גולה אף סופו במזיד נהרג בשוגג גולה
ופירש"י סופו צאתו חוץ לתחום תחלתו הרציחה.
ופסק רבינו כר"ע וכאביי דאמר מסתברא כמאן דאמר שאם יצא במזיד נהרג ואם יצא בשוגג אינו נהרג
ואף על גב דאיתא התם אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב רוצח שיצא חוץ לתחום ומצאו גואל הדם והרגו נהרג עליו כמאן
לא כר"י הגלילי ולא כר"ע
הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר"א אומר עד עמדו לפני העדה למשפט מה ת"ל לפי שנאמר ורצח גואל הדם את הרוצח יכול מיד ת"ל עד עמדו לפני העדה למשפט
והיה נראה לפסוק הלכתא כר"א

ה"כסף משנה" שואל: הרי האמורא רב פסק כרבי אליעזר. ומדוע הרמב"ם פסק כרבי עקיבא?

4.1
והוא מדגיש מדוע יש לפסוק כרב:

מאחר דרב דרבן של כל בני גולה הוא קאי כוותיה

"רב" נחשב גדול החכמים! כך משמע מדבריו.

4.1.1
הוא לא מתייחס כלל לשאלה האם הלכה כרב גם נגד כל חכם אחר.
וזה הרי לא נכון, שהרי, לדוגמא, הלכה כרבי יוחנן נגד רב.

4.2
והוא מוכיח את דבריו:

וכדאשכחן בפ' חבית ובשאר דוכתין דפסקינן כרב דפליג אסתם מתני'

הוא מביא מקור שממנו משמע שהלכה כרב נגד סתם משנה. הוא כנראה מתכוון לכלל של "רב תנא ופליג".
אולי כוונתו היא, ש"רב" מוסמך להכריע במחלוקת תנאים.

5.

מ"מ לא חש רבינו להא מכמה טעמים
חדא משום דר"א שמותי הוא

והוא עונה כי הרמב"ם כעיקרון לא פוסק כרבי אליעזר כי הוא היה "שמותי" - מבית שמאי - ולמרות שרב פסק כמותו. האם באמת הרמב"ם אף פעם לא פסק כרבי אליעזר?

5.1
לכאורה יש כאן סתירה בין האמור כאן לדבריו בסעיף הקודם.

6.

ועוד דמדחזינן דרבי אייתי במתני' דר"י הגלילי ור"ע ולא אייתי דר"א
משמע דלא סבר לה כוותיה כלל

וסיבה נוספת: כיון שרבי יהודה הנשיא הביא במשנה את רבי עקיבא ולא את רבי אליעזר סימן, שרבי - עורך המשנה - לא פוסק כרבי אליעזר.

6.1
אבל גם כאן נראה לי קצת קשה מדבריו לעיל בסעיף 4.2

7.

ועוד דאביי דבתרא הוא אתי דלא כר"א:

וסיבה נוספת, כיון שאביי לא סובר כרבי אליעזר. ואביי קובע להלכה יותר מהאמורא רב על פי הכלל ש"הלכה כבתראי".

8.
ה"ערוך לנר" והחזון איש טוענים שהנימוקים לעיל לא מספיקים כדי לא לפסוק כרבי אליעזר. מפני שרבי יהודה הנשיא קבע שהלכה כמו האמורא רב גם נגד "סתם משנה", ואם רב פסק כרבי אליעזר כן היה ראוי לפסוק, ואביי, לא ברור שלא מקבל את רבי אליעזר.

9.
והם מסבירים שהרמב"ם לא פסק כרבי אליעזר מפני שמסביר כשיטת הרא"ה והרמ"ה, שרב הונא, במסכת מכות דף י, חולק על דברי רב, והגמרא לעיל דנה לפי שיטת רב הונא ולכן הלכה כרב הונא. כלומר, הרמב"ם פוסק לפי הסוגיה בדף י, שבה הגמרא דנה על פי שיטת רב הונא שחולק שם על "רב". וזה על פי הכלל שהלכה כשיטה שמרחיבים אודותיה - "מדשקיל וטרי אליביה הלכתא כוותיה".

10.
ראה ב"ילקוט באורים" במהדורת "מתיבתא", עמוד קעב - ומוסיף שרב הונא נחשב כבתראי לאביי. כלומר רב הונא נחשב כאמורא מאוחר לאביי ומכיון שהכלל הוא "הלכה כבתראי" – לכן, ההלכה היא כרב הונא.

10.1
ולא מובן לי כלל שהרי בדיוק הפוך, אביי חי אחרי רב הונא!

10.2
אלא, כפי שהסברנו לעיל בסעיף 9.

תגובות

הוספת תגובה

שם:

כותרת:

תוכן התגובה:

דוא"ל: (לא יפורסם באתר)

ברצוני לקבל עדכונים על תגובות חדשות למאמר זה.

*כמה זה שתים ועוד שתים? (לצורך זיהוי אנושי)