סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1052

"אחד המקיף ואחד הניקף לוקה"

מכות כ ע"ב

שיטת רש"י בשבת צ"ג, ששנים שעשו פטורים בכל התורה ולא רק בשבת וקרבן אלא גם בטומאה וטהרה נאמר דין זה, והתוס' שם ד"ה ור"ש וכו' חולקים, דשאני התם דאיכא קרא לפטור, וקשה שבגמ' בסנהדרין ע"ח. נחלקו אם הכו עשרה אנשים בעשר מקלות, וכתב רש"י שאם הכו עשרה במקל אחד ומת פטורים, משום שכתוב איש כי יכה ולא שנים שהכו, וקשה מדוע צריך מיעוט מיוחד ברציחה, תפ"ל שיש פטור של שנים שעשו בכל התורה לשיטת רש"י ומדוע יש צורך לפסוק מיוחד, ושאלתי קושיא זו למרן הגר"ש רוזובסקי זצ"ל, ותירץ שיש לחלק אם החיוב על המעשה או התוצאה, שבשבת החיוב על המעשה אבל ברציחה החיוב על התוצאה, [אולם האור שמח כתב שברציחה חייב על המעשה, עי' פרק י' בשבת הלכ"ד, כן העיר גסי הרב סלר שליט"א] שהתורה לא רוצה שירצח אדם, לכן כל מי שמשתתף במעשה זה עובר איסור.

ועפ"ז נראה ליישב מדוע שנים שחפרו בור חייבים כמבואר ב"ק נא, ואין פטור של שנים שעשו, הואיל ומזיק הוא חיוב התוצאה כרציחה.

והנה בשבת אם יש מעשה בלי תוצאה נחלקו המנחת חינוך והרש"ש, כגון בזורע בלא השרשה, עי' שבת ע"ג: שהרש"ש פוטר והמנחת חינוך מחייב, ובאפיה לכו"ע פטור, וכתב המהר"מ חגיז שתלוי אם גמר מלאכתו בידי אדם כמו בבישול שיכול להגמר ע"י בנ"א, כמו שמצינו לעניין מגיס לכן צריך גם את התוצאה, אבל בזריעה שהגמר הוא בידי שמים, מתחייב על המעשה בלבד, אפ' ללא התוצאה, ונראה שלא דומה, שודאי לעניין שבת תלוי במעשה שהרי אין איסור לבשל בחמה, אלא השאלה אם צורת המלאכה היא ע"י שיהי' תוצאה, יתכן שתוצאה היא רק תנאי למעשה, ועפ"י החילוק הזה יש ליישב קושיית השטמ"ק בריש ב"ק מדוע לעניין תולדה בנזיקין לומדים מסברה, ואילו לעניין שבת יש צורך לפסוק, שבשבת החיוב על המעשה אז י"ל אולי התורה חייבה רק באופן הזה, אבל במזיק חייב על התוצאה שהשני ניזוק, א"כ אין הבדל ע"י איזה מעשה, אלא שיש לדון בזה מדברי הרא"ה בשטמ"ק בריש הכונס שכתב שגרמא חייב לענין מזיק ולא לעניין רציחה, ולכאורה הביאור הוא שאם החיוב על המעשה צריך מעשה גמור, אבל אם החיוב על התוצאה מספיק מעשה של גרמא. אבל לפי"ז ברציחה שלא חייב על גרמא, מוכח שהחיוב על המעשה, אבל דבריו צ"ע, שבגמרא בסנהדרין מדמה כן לעניין כוח שני – מוכח שהם כן שווים וצ"ע ע"כ הוספה מאחי הר"א שליט"א.

ויש להסתפק לעניין שחוטי חוץ אם החיוב על המעשה או על התוצאה, ועפ"ז נראה ליישב קושיית הריטב"א שבשחוטי חוץ גם יש פסוק מיוחד לפטור שנים אוחזים בסכין, והקשה הריטב"א קידושין מ"ג. למה לי קרא מיוחד תפ"ל מצד שנים שעשו, ונראה שתלוי שאם החיוב על המעשה בשחוטי חוץ או על התוצאה שלא נעשתה העבודה בפנים כלשון הכתוב ואל פתח אוהל מועד לא הביאו, ופשטה דקרא שחייב על התוצאה שלא נשחט בפנים, או שהחיוב על מעשה העבודה בחוץ, והנה המקדש דוד מביא תוספות ישנים יומא ל"ט: שהגם ששחיטה לאו עבודה, אשכחן לגבי שחוטי חוץ דמקרי עבודה, כלומר שחייב על עבודה בחוץ, משמע שהחיוב על שנשחט בחוץ, מאידך הוכיח הגר"ש שקופ מתמורה י"א מזה שהגמ' נסתפקה האם חולין ושוחט בן פקועה קדשים, האם חייב משום שחוטי חוץ, ושם המעשה שחיטה הוא באם שהיא חולין, ומוכח שאין החיוב על עבודה בחוץ, ולפ"ז מבואר מדברי הגמ' שהחיוב על התוצאה מה שלא שחט בפנים, ולכן צריך פסוק מיוחד לפטור שנים שעשו בשחוטי חוץ, [ולדעת התו"י ביומא צריך להדחק שעכ"פ שם שחוט יש על הוולד קדשים, וחשוב כאילו עבד בו בחוץ], ומעין אותו ספק נראה להסתפק גם במקיף וניקף בהקפת הראש, דקשה מדוע חייבה תורה את הניקף הא הוא רק מסייע, ואולי י"ל שהחיוב על התוצאה, שהתורה לא רצתה שיהיה מציאות של ניקף לכן הטילו איסור גם על המקיף, ולכן גם מסייע חייב, וכה"ג עי' באבן האזל ברמב"ם פ"ג דכלי המקדש.

[הרה"ג קונשטט שליט"א]