הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
קשיא
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין קיא ע"ב
איתמר,
רבי יוחנן אמר: חולקין עיר אחת לשני שבטים,
וריש לקיש אמר: אין חולקין עיר אחת לשני שבטים.
מבנה הסוגיה:
1.
איתמר,
רבי יוחנן אמר: חולקין עיר אחת לשני שבטים,
וריש לקיש אמר: אין חולקין עיר אחת לשני שבטים.
הגמרא פותחת ב"איתמר" כפתיחה למחלוקת אמוראים
2.
איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: עד שיהו מדיחיה מאותה העיר, ומאותו שבט,
רבי יוחנן מקשה לריש לקיש. מילת הפתיחה היא "איתיביה" – פתיחה לקושיה של אמורא על אמורא אחר מברייתא או ממשנה.
2.1
מאי לאו אף על גב דמדיחיה מאותה העיר, אי איכא מאותו שבט - אין, אי לא - לא. שמע מינה: חולקין עיר אחת לשני שבטים! –
כדי "לבנות" את הקושיה רבי יוחנן מניח הנחה לצורך הבנת המשנה "מאי לאו...". משמעות ביטוי זה היא שרק על סמך ההנחה שמובאת אחרי הביטוי "מאי לאו..." נבנית הקושיה. ביטוי זה גם מלמד, שתמיד בש"ס, ההנחה שהונחה תידחה בהמשך, וממילא הקושיה "תיפול".
2.1.1
אחרי שרבי יוחנן מניח את ההנחה, הוא מגיע למסקנה – "שמע מינה" – שהמשנה היא כדעתו. נמצאנו למדים שהביטוי "שמע מינה, מהווה מסקנה, גם אם המסקנה היא של אמורא [ולא של עורך הגמרא] לצורך קושיה על אמורא אחר.
3.
לא, דנפלה ליה בירושה.
אי נמי, דיהבוה ניהליה במתנה.
הביטוי "לא" פירושו: ההנחה לא מתקבלת. ניתן לומר שהנתונים שונים וממילא אין הוכחה מהמשנה כדעת רבי יוחנן. והגמרא [או – ריש לקיש] מציעה שתי אפשרויות [שני אירועים] להסבר הנתונים שהמשנה מבוססת עליהם.
4.
איתיביה: +יהושע כ"א+ ערים תשע מאת שני השבטים האלה,
מאי לאו - ארבע ופלגא מהאי וארבע ופלגא מהאי, ושמע מינה חולקין עיר אחת לשני שבטים!
קושיה שניה של רבי יוחנן על ריש לקיש – באותה מתכונת כמו הקושיה הראשונה [שנדחתה].
5.
לא, ארבעה מהאי וחמש מהאי. –
ריש לקיש דוחה את קושייתו של רבי יוחנן באותה "שיטה". במשנה מדובר במציאות שונה מזו שהיתה בהנחה שבקושיה.
6.
אי הכי לפרוש פרושי!
רבי יוחנן מקשה על ריש לקיש [ על תרוצו]. משמעות הביטוי "אי הכי" – לפי דבריך [תרוצך] קשה ואילו לפי דברי – אין קושי.
7.
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קיב עמוד א
קשיא
הגמרא מסיימת באומרה שאמנם קשה על ריש לקיש.
8.
כעיקרון, ההלכה במחלוקת בין רבי יוחנן לריש לקיש צריכה להיות כרבי יוחנן - חולקין עיר אחת לשני שבטים.
8.1
ובסוגייתנו נימוק נוסף שהלכה כרבי יוחנן - מפני הסיומת "קשיא" [על ריש לקיש].
9.
בקשר לביטוי "קשיא" –
הרשב"ם מסביר את לשון ה"קשיא":
והוא מבדיל בין דחיה ברמה של "קשיא" לבין דחיה ברמה של "תיובתא":
10.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף נב עמוד ב
"ופסק ר' חננאל - ... וכן פירש נקטינן מרבותי ז"ל כל היכא דאמר בגמ' תיובתא דפלוני תיובתא בטלו דברי מי שהתיובתא עליו לגמרי אבל היכא דעלתה בקשיא כי הך דשמואל לא בטלו דבריו דאמרינן לא הוה ברירא להן דבטלה שמועה זו לגמרי אלא לא אשתכח פירוקא בההוא שעתא דתליא וקיימא
ואעפ"כ אין נראה בעיני דלא שנא תיובתא ולא שנא קשיא דקאי אמילתא דאמוראי חדא היא ולא הויא עיקר אלא לגבי תיובת' ממשנה או מברייתא שייך לומר תיובתא ומפירכא דאמוראי שייך למימר קשיא ...."
10.1
לפי פירושו הראשון, דברים שנדחו ב"קשיא" ניתן ליישבם.
10.2
לפי פירושו השני – כך משמע מדבריו – גם רמת דחיה של "קשיא" גבוהה וזהה לזו של "תיובתא", אלא ש"קשיא" היא מדברי אמוראים ולא מדברי תנאים [ממשנה וברייתא]
10.2
לפי פרושו השני, ש"קשיא" זוהי קושיה מסברא ולא ממשנה וברייתא, קשה, שהרי בסוגייתנו ה"קשיא" היא על דברי ריש לקיש ממשנה!!!
10.3
ואולי ניתן לומר שהקושי הוא רק לפי שאלת ההגיון של רבי יוחנן [שהמשנה היתה צריכה לפרש],
11.
בספר "קשות מיושב" מיישב את ה"קשיא" על ריש לקיש.
12.
חשוב להוסיף כאן את דברי רש"י:
"קשיא. לשון הפסוק קשה לתרץ למ"ד אין חולקין, אבל לא מיתותב."
מתאים להסבר הראשון ברשב"ם - לעיל בסעיף 10.1.
13.
המשמעות ההלכתית שנובעת מדברי רש"י היא, שניתן לפסוק כריש לקיש, למרות שיש עליו "קשיא" [וכפי שהסברנו, שיש לפסוק כרבי יוחנן כי הכלל הוא שרבי יוחנן וריש לקיש – הלכה כרבי יוחנן]
14.
על הביטוי "קשיא" ראה בהרחבה, כאן בסוגיה, במהדורת "מתיבתא" – ב"ילקוט באורים", עמוד שא.
