אופן הדיבור / רפי זברגר

סנהדרין צט ע''ב - ק ע"א
 

הקדמה

בדף הקודם התחלנו לעסוק באפיקורס, השלישי מבין המנויים במשנה הראשונה בפרקנו שאין להם חלק לעולם הבא.
יש דעות שונות בגמרא מיהו אותו אפיקורס, נציג שתי דעות שהובאו בשלהי הדף הקודם ובתחילת הדף שלנו.
 

הנושא

1. רבא אמר, כגון הני דבי בנימין אסיא דאמרי מאי אהני לן רבנן? מעולם לא שרו לן עורבא ולא אסרו לן יונה.
רבא מביא דוגמא לאפיקורס מאנשים של בית בנימין הרופא, אשר אמרו כי חכמים ''לא הועילו לנו'' שהרי הם אף פעם לא התירו עורב (עוף טמא ואסור), ולא אסרו לנו יונה (עוף טהור ומותר). כלומר, כופר בכוחם של חכמים!
לאחר דוגמא זו של רבא, הוא סיפר כי כאשר הביאו לו עוף מאותו מקום (בית בנימין הרופא), אשר "נראה כטרף" והוא מצא מקום להתיר עוף זה, אמר להם: תחזו דקא שרינא לכו עורבא – ראו מצאתי להם היתר ל''עורב'', במשמעות שלולא היתר זה של חכמים, לא היה מקום להתיר עוף זה.
וכן מקרה הפוך: אם היה מקום לאסור את העוף היה אומר: תחזו דקא אסרנא לכו יונה – ראו כי אסרתי לכם יונה. כלומר, על פניו היה צריך להתיר זאת כמו יונה, אך חכמים מצאו סיבה ואסרו את העוף. 
2. רב פפא אמר כגון דאמר הני רבנן – רב פפא מתייחס לצורת התבטאות כלפי חכמים. אם נשמע זלזול באופן כינוי החכמים, הרי האומר כך נקרא אפיקורס. למשל: אומר "אלו החכמים", במקום להתייחס אליהם בגוף שלישי. 
הגמרא מספרת כי רב פפא בעצמו נכשל בכך, התייחס לחכמים באופן זה (''אלו חכמים"), ומשחש בכך ישב בתענית על מנת לכפר על עוונו. 
בהמשך מביאה הגמרא דוגמא נוספת לאותו אופן: לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה, כי מטו מגילת אסתר אמרי הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת – לוי בנו של שמואל, ורב הונא בן חייא, הכינו ''מטפחות'' לעטוף בהם ספרי קודש בבית המדרש של רב יהודה. כשהגיעו למגילת אסתר, אמרו לוי ורב הונא ''ספר זה אינו צריך מטפחת – האם אמנם''. 
על כך התייחס רבם ואמר להם: כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא – לשון זה נראה כ''הפקר'', שהרי הם הביעו דעה בפני רבם, ולא שאלו אותו בתור שאלה, האם אמנם מגילת אסתר חייבת במטפחת?
 

מהו המסר?

כל כך חשוב איך מדברים, וכיצד נשמע הדיבור בצד שכנגד. הרבה מאוד אנשים מזלזלים ולא שמים ליבם לאופן הדיבור ואין זו אלא טעות גדולה. אם צורת הדיבור הלא נעימה ולא מכבדת מיוחסת לחכמים, הרי שאדם זה ניקרא אפיקורס, לשיטת רב פפא.
לכן, לפני כל דיבור, בוודאי לפני כתיבת דברים, יש לחשוב מעט, כיצד הדברים שאנו רוצים לומר או לכתוב נשמעים? האם יש בהם נימת זלזול או חוסר כבוד? אם כן, ניתן לשנות ולוא במעט, ומיד הדברים נשמעים אחרת לגמרי.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]