הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"ופליגא ד..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין צט ע"א
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעולם הבא - +ישעיהו ס"ד+ - עין לא ראתה אלהים זולתך (אלהים) יעשה למחכה לו.
ופליגא דשמואל. דאמר שמואל: אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה, אבל צדיקים גמורים - עין לא ראתה אלהים זולתך.
ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו (אמר רב): מקום שבעלי תשובה עומדין שם - צדיקים אינן עומדין שם, שנאמר +ישעיהו נ"ז+ שלום שלום לרחוק ולקרוב, ברישא רחוק, והדר קרוב. מאי רחוק - רחוק דמעיקרא, ומאי קרוב - קרוב דמעיקרא ודהשתא.
ורבי יוחנן אמר: לרחוק - שהוא רחוק מעבירה, קרוב - שהוא קרוב מעבירה ונתרחק ממנה.
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם, ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם, ולמהנה תלמיד חכם מנכסיו. אבל תלמידי חכמים עצמן - עין לא ראתה אלהים זולתך. מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.
.1.
הגמרא מביאה כמה מאמרים של רבי יוחנן:
הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן וקובעת שדברים אלה חלוקים על דברי שמואל.
רבי יוחנן אמר שנבואות הנביאים על שינוי הטבע יתרחשו בימות המשיח
ואילו שמואל אמר שדברי הנביאים יתרחשו לעולם הבא [וזה קשה מאד: כיצד ייתכנו דברים גשמיים בעולם הבא] אבל בימות המשיח עם ישראל יהנו רק מכך שלא יחיו תחת שיעבוד מלכויות.
2.
הגמרא מביאה את דברי רבי יוחנן שהנביאים התנבאו לבעלי תשובה ואילו השכר לצדיקים גדול יותר ודבריו חלוקים על דברי רבי אבהו שאמר שמעמדם של בעלי תשובה גבוה יותר מזה של צדיקים.
3.
אחר כך הגמרא מביאה מאמר שלישי של רבי יוחנן.
4.
חכמים: רבי אבהו
אטלס עץ חיים:
רבי אבהו - אמורא ארץ ישראלי בדור השלישי מתלמידם המובהקים של רבי יוחנן. רש"י כתב שרבי אלעזר היה רבו (יומא פ' ע"א), וכן קיבל מר"ל (פסחים מ"ו ע"א).
מושבו היה בקיסרי והיה מקורב למלכות (חגיגה י"ד ע"א). התווכח הרבה עם המינים וניצחם (ברכות י' ע"א).
חבריו הגדולים היו רבי אמי, רבי אסי ורבי חייא בר אבא... "
כלומר, רבי אבהו היה תלמידו של רבי יוחנן.
5.
והגמרא מעידה במימרא הראשונה, שרבי יוחנן חולק על שמואל "ופליגא דשמואל, דאמר שמואל..."
ובמימרא השניה הגמרא קובעת שרבי יוחנן חולק על רבי אבהו "ופליגא דרבי אבהו, דאמר רבי אבהו..."
6.
את שתי המימרות הגמרא לא מביאה בשמו של רבי יוחנן באופן ישיר אלא על ידי תלמידו: "רבי חייא בר אבא...".
7.
רבי חייא בר אבא היה תלמידו של רבי יוחנן והיה חברו של רבי אבהו, שגם הוא היה מתלמידיו של רבי יוחנן.
8.
כשהגמרא קבעה "... ופליגא דשמואל...", וכן "... ופליגא דרבי אבהו..." על מי התכוונה? האם רבי יוחנן עצמו הוא זה שחלק, או שמא תלמידו רבי חייא בר אבא - שהביא משמו של רבי יוחנן, - הוא זה שחלק - במימרא הראשונה על שמואל, ובמימרא השניה על רבי אבהו.
9.
אנציקלופדיה תלמודית כרך ט, [הלכה] טור שכד
"ופליגא דפלוני" - בין בתנאים ובין באמוראים, על הרוב אין הלכה כאותו החולק על פלוני
ומקורותיו: רס"ג בכללי ר"ב אשכנזי 377, והובא ביעיר אוזן עין זוכר מערכת ו כלל כא.
כלומר, ההלכה בסוגייתנו צריכה להיות כשמואל וכרבי אבהו ולא כ"רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן".
10.
וכן
לצורך העניין נביא את הקטע הבא:
ים של שלמה מסכת חולין פרק ח
אר"א לא אמרו נטילת ידים לפירות (ק"ו ע"א), אלא משום נקיות בלבד,
ופליגא דר"נ, דאר"נ הנוטל ידיו לפירות אינו אלא מגסי הרוח, וכן הלכה, וכ"ד כל המחברים,
ולא כסמ"ג (עשין כ"ז) שכתב שהלכה כרבא שאמר רשות, שהלכה כדברי רבא שאמר כן, לפי שהוא בתראי,
וליתא,דדוקא מאביי ורבא ואילך הוא דאמרינן הכי, כאשר הארכתי בזה בפרק כיצד הרגל סימן ד',
ועוד, מדקאמר תלמודא על מילתא דרבא כהאי לישנא, ופליגא דר"נ, משמע דליתא לדבריו, לפי שהם חלוקים על ר"נ דאל"כ הל"ל מתחלה דברי ר"נ, ואח"כ דברי רבא, בסדר המחלוקת,
אלא עיקר כמו שכתבתי...
כלומר, יוצא אפוא מדבריו, שהלכה בגמ' לפי החכם שהגמרא מביאה בסוף תחת הביטוי "ופליגא דשמואל..." "ופליגא דרבי אבהו"– והלכה כשמואל וכרבי אבהו.
11.
חשוב להביא כאן את דבריו של הרב יוסף קאפח[כתבים ב], עמוד 580,
וחשוב להוסיף כאן את השיטה העקרונית של הרמב"ם, לפי דברי הרב קאפח:
כלל גד מסור ומקובל בפי חכמי תימן התלמודיים בשם הגאונים, כפי ששמעתי מפי סבי זצ"ל, שכל מקום שאמרו בש"ס "ופליגא דר' פלוני" יצא הנפלג מהלכה, אלא אם כן פוסק הש"ס אחרת, או כל גילוי אחר שאין הלכה כהחולק.
והואיל וכפי קבלת רבותינו כלל זה תפוש בידו של הרמב"ם ונהג על פיו בכל רחבי ספרו הגדול היד החזקה.
וכלל זה נעלם מהרבה גדולים מנושאי כליו, ובהרבה מקומות נדחקו ונלחצו להצדיק את פסקו של הרמב"ם, ויש מקומות שכתבו "אולי", ולא מעט הניחו בצריך עיון. ואילו ידעו כי הכלל הזה תפוש בשתי ידיו לא היו זקוקים לשום דוחק ולחץ, ופסקי רבנו הגדול היו מתנהלים על מי מנוחות.
והואיל וכמה מבעלי הכללים פקפקו בכלליותו של כלל זה, ויש שהניחו שהוא כלל בלתי כללי, והשאירו בו כמה וכמה "חוץ", לכן אמינא אהדר פרישתא דא ואתנייה.
כי כפי הנראה לי תורת אמת קבלנו מרבותינו התלמודיים בתימן, וכלל זה כללי הוא ואין בו "חוץ".
ושמונים וארבע פעמים נאמר לשון זה בתלמוד, כלומר בשמונים וארבעה ענינים, אם כי יש ונאמר בענין אחד יותר מ"ופליגא" אחת,
ויש שאותו ענין נכפל בשתים ושלש מסכות.
וראיתי לסקור את כולן לפי סדר המסכות כדי לעקוב אחרי פסקי הרמב"ם בכולן אחד לאחד, מבלי להשמיט מאומה, לרבות אותן שנאמרו בדברי אגדה שאין שייכות בהן לפסק הלכה למען ההקף והשלמות.
הרב קאפח מציין שהוא בודק את הביטוי "ופליגא דרב.." גם בדברי אגדה למרות שבאגדה לא שייך כלל פסק הלכה.
12.
בסוגייתנו אפוא, ההלכה צריכה להיות כשמואל בנושא הראשון וכרבי אבהו בנושא השני.
13.
הרמב"ם פוסק במפורש לפי שמואל שאין הבדל בין ימות המשיח לעולם הזה אלא "שיעבוד מלכויות", אולם ראה בפרשנים שמוכיחים שהרמב"ם פוסק גם כרבי יוחנן [ ראה בהרחבה במהדורת "שוטנשטיין" הערה 32]
14.
ראינו שההלכה כשמואל בנושא הראשון מפני שהגמרא ניסחה "ופליגא דשמואל...", והחידוש בכך שההלכה כשמואל מפני שהחולק עליו הוא רבי יוחנן, והכלל הוא שבמחלוקת רבי יוחנן ושמואל הלכה כרבי יוחנן, ולכן הגמרא היתה צריכה לפסוק כאן כשמואל - על ידי הניסוח "ופליגא דשמואל".
15.
במימרא השניה "רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן" חולק על רבי אבהו. וגם כאן ההלכה צריכה להיות כרבי אבהו [מפני שהגמרא ניסחה "ופליגא דרבי אבהו..."] ואמנם הרמב"ם פסק כרבי אבהו [ראה בהרחבה במהדורת "שוטנשטיין" הערה 34].
15.1
ושואלים הפרשנים כיצד פסק כרבי אבהו שחלק על רבו - רבי יוחנן.
15.2
לפי דברינו הפסק של הרמב"ם ברור, שהרי הגמרא ניסחה "... ופליגא דרבי רבהו" וניסוח זה מלמדנו שעורך הגמרא מכריע כרבי אבהו למרות שחולק על רבו – רבי יוחנן. שהרי כל כללי הפסיקה בגמרא תקפים כל עוד עורך הגמרא לא מביע את הכרעתו הספציפית].
16.
גם אם נאמר שאין משמעות הלכתית לניסוח "ופליגא דרבי אבהו" יש סברא טובה לומר שההלכה היא כרבי אבהו ואין קושי במה שחלק על רבי יוחנן, מפני שניתן לומר שרבי אבהו חלק על חברו – "רבי חייא בר אבא" - בדבר המסורת מה אמר רבם בדיוק. ולא מדובר שרבי אבהו חלק במפורש על רבי יוחנן רבו אלא חלק על חברו רבי חייא.
