האדם מחפש משמעות / רפי זברגר

סנהדרין צח ע''א
 

הקדמה

הגמרא ממשיכה לעסוק בסימני הגאולה העתידיים לבוא במהרה בימינו. 
 

הנושא

בין הסימנים הרבים המוזכרים בגמרא, אומר רבי אבא כי יש סימן אשר ניתן לכנותו ''סימן ג'וקר''. אם בוא יבוא סימן זה ''אין לך קץ מגולה מזה'', כלשונו של רבי אבא. הוא מוכיח זאת מפסוק ביחזקאל (ל''ו, ח'): 
וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. ארץ ישראל תניב פירות בעין יפה – זהו סימן גדול לימי הגאולה. 
המהרש''א במקום מרחיב את הסימן ואומר כי בזמן שעם ישראל יושב בגלות ולא יושב בארצו, הארץ לא תניב פירות, והיבול יהיה דל מאוד. ולכן, ברגע שהמצב ישתנה מקצה לקצה, והארץ תחזור להצמיח ולתת יבול, זהו סימן גדול מאוד כי הגיעו ימי הגאולה. 
ניתן בהחלט לומר, שלפי סימנו של רבי אבא, אנו בהחלט מצויים בימי הגאולה. כאשר עם ישראל שהה בגלות בכל מיני מדינות, במשך מאות רבות של שנים, ארץ ישראל נשארה בשיממונה. מאז אשר חזרנו לארצנו ובנינו מדינה (גם לפני כן) הארץ פורחת בצורה מדהימה. שדות וכרמים, תעשיה ויצור, היי טק ושאר יבולים מוצלחים עד מאוד, אשר חלקם אף מיוצאים לרחבי העולם הגדול. 
בשנים האחרונות ראינו ''סימן על סימן'': חבל קטיף ברחבי עזה, היה שומם לחלוטין עד אשר הגיעו יהודים להתיישב במקום, ופרחו את המקום לבלי הכר. היו שם גידולים מיוחדים במינם, והייתה הצלחה ופריחה גדולה מאוד ביבול המקום. מיד לאחר גירוש היהודים מהמקום, לפני כשתיים עשרה שנה, דעך המקום ושב לשיממונו. 
 

מהו המסר?  

בנוסף למסר הישיר של דברי רבי אבא, כי אנו נמצאים בשלב של תחילת גאולה, ועם ישראל בכל קצוות תבל, נקרא לשוב לארצו, להמשיך להפריח את הארץ, לגדול בתורה ובמעשים טובים, ניתן ללמוד מדבריו גם מסר חינוכי.
ארץ ישראל מסמלת את רוחו ונפשו של כל אדם. ולכן, כאשר האדם נותן פירות, ''מצמיח יבול'' ונוחל הצלחות בחייו, הריו הוא ''בשלב הגאולה'', בשלב של התקדמות, והתפתחות רצינית ומשמעותית מאוד.
משמעות של מסר זה מלמדת אותנו לשאוף ולנסות להביא את ילדינו [וגם את עצמנו] לכך שנפיק מעצמנו "פירות ויבולים". הפירות יכולים להיות בצורות ואופנים שונים. אם על ידי פעילות ייחודית שתיקרא על שמם. אם על ידי כתיבת רעיונות או מאמרים שהם הגו וחיברו בעצמם. אם על ידי מעשה טוב שעושים לזולת, דבר המקנה תחושה של ''עשייה משמעותית''. בקיצור, יש למצוא לכל אדם ולכל ילד את הכיוונים השייכים והמתאימים לו, להעצים אותם ולתת לו הרגשת ''עשייה וקצירת פירות''. בעז''ה, פירות אלו יביאוהו לידי "תחושה של משמעות" ובריאות נפשית.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]