אנטונינוס ורבי
סנהדרין צא ע"ב
"ואמר לו אנטונינוס לרבי: נשמה מאימתי ניתנה באדם, משעת פקידה או משעת יצירה? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אפשר חתיכה של בשר עומדת שלשה ימים בלא מלח ואינה מסרחת? אלא, משעת פקידה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו, שנאמר (איוב י, יב) וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי".
הכיצד טעה רבי בתחילה? מדוע סבר כך? הכיצד לא העלה על דעתו את קושיית אנטונינוס?
ועוד קשה, הרי השאלה היתה על הנשמה, ומה הראיה מהפסוק וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי שעוסק ברוח?
אלא שעל הפסוק (בראשית ב, ז) וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים, אמרו במדרש בראשית רבה פרשת בראשית פרשה יד, ט:
"חמשה שמות נקראו לה: נפש, רוח, נשמה, יחידה, חיה.
נפש, זה הדם שנאמר (דברים יב) כי הדם הוא הנפש.
רוח, שהיא עולה ויורדת שנאמר (קהלת ג) מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה.
נשמה, זו האופיה, דברייתא אמרין האופיתא טבא.
חיה, שכל האברים מתים והיא חיה בגוף.
יחידה, שכל האברים משנים שנים, והיא יחידה בגוף, הה"ד (איוב לד) אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף".
במשפט הראשון: "חמשה שמות נקראו לה" מבואר שנשמה ורוח חד הן, כמשמע גם בסוגייתנו. אך עם זאת מבואר בהמשך שיש הבדל בין משמעות השמות השונים, וכן מבואר בדברי המקובלים ששמות הנשמה מורות על ה' דרגות אור שונות זו למעלה מזו.
רבי עסק בענין "נשמה שניתנה באדם", נשמה היא במעלה גבוהה. והיא יכולה להנתן באדם רק לאחר שנקרא עליו שם אדם, שהוא משעת יצירה. רבי כדרכו במקומות רבים עסק בפרשנות הלשון.
ואילו אנטונינוס התייחס לענין חיות בסיסית יותר הנקראת רוח חיים, והוכיח שקיימת חיות מסויימת כבר משעת פקידה, שאף שאינו ממש אדם, כבר הוא בשר. ובזה עוסק הפסוק וּפְקֻדָּתְךָ שָׁמְרָה רוּחִי.
בהבדל זה של נקודות השקפותיהם של רבי ואנטונינוס מתבאר גם המשך הגמרא:
"ואמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, משעת יצירה או משעת יציאה? - אמר לו: משעת יצירה. - אמר לו: אם כן בועט במעי אמו ויוצא! אלא: משעת יציאה. אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס, ומקרא מסייעו שנאמר (בראשית ד, ז) לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ".
שמו של היצר מלשון יצירה מורה על מהותו, לכן טען רבי ששולט הוא באדם כבר משעת יצירתו. ושוב התייחס אנטונינוס למציאות הפשוטה הגלויה לעין – שגם אם כבר נוצר היצר, עדין לא יצאה לאור שליטתו עד לשעת היציאה לאויר העולם.
ובדומה לביאור דלעיל בענין מדרגות הנשמה, מתבארים גם דברי הגמרא בהמשך:
"רב חסדא רמי: כתיב (ישעיהו כד, כג) וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבוֹשָׁה הַחַמָּה כִּי מָלַךְ ה' צְבָאוֹת [בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַם וְנֶגֶד זְקֵנָיו כָּבוֹד], וכתיב (ישעיהו ל, כו) וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים [בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא]! - לא קשיא, כאן - לימות המשיח, כאן לעולם הבא".
וקשה, אמנם יש הבדל בין ימות המשיח לעולם הבא, אך מעלת שניהם גדולה ממעלת עולם הזה. הניחא אילו באחד היו אור הלבנה ואור החמה מתגדלים ובשני היו מתגדלים עוד יותר, או שבאחד היו כהים ובשני היו כהים יותר. אך מדוע באחד גדל אורם ובשני דוקא כהה?
אלא שגם ענין זה תלוי במדרגות השונות של עשרת הספירות. בימות המשיח בא תיקון יחוד דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּהּ המכונים חמה ולבנה והם תפארת ומלכות, ונשלם אז אורם. ואילו עולם הבא הוא במדרגת ספירת הבינה העליונה יותר, ואור המאורות הוא כאין וכאפס כנגד אורה.
