ענווה כיצד / רפי זברגר

סנהדרין צא ע''א
 

הקדמה

במסגרת דיונים על המקורות לאמונה בתחיית המתים מביאה הגמרא סיפור של דו שיח בין מין (אפיקורס) לגביהא בן פסיסא. גביהא זה שימש כשומר בבית המקדש, אך מסתבר כי היה חכם ובקי בתורת ישראל. הוא היה גיבן, ואולי עקב כך קראו לו גביהה (יש גורסים גביעה). לאחר הבאת הסיפור הנ''ל, מביאה הגמרא עוד שלושה סיפורים עם גביהא בן פסיסא, אשר בהם דן עם גויים שניסו להוכיח מתוך התורה עד כמה דרכה של היהדות אינה נכונה בנקודות מסוימות. בכול הדיונים גבר גביהא בן פסיסא על בני מחלוקתו וייצג נאמנה את חכמי הדור. במאמר זה נציג ויכוח על תחיית המתים, ואחד משלושת הדיונים הנוספים, וננסה ללמוד מכך מסרים לחיינו. 
 

הנושא

1. אמר ליה ההוא מינא לגביהא בן פסיסא: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי חיין, דחיין מיתי - דמיתי חיין?
המין אמר לגביהא, אבוי לכם רשעים (בני ישראל) שאתם אומרים כי יש תחיית המתים, כיצד ייתכן הדבר, הרי מי שחיי היום מת למחר, כיצד ייתכן כי המתים יקומו לתחיה? 
אמר ליה: ווי לכון חייביא דאמריתון מיתי לא חיין, דלא הוו - חיי, דהוי חיי, לא כל שכן? ענה לו גביהא: אבוי לכם, אתם רשעים שאתם אומרים כי אין תחיית המתים, שהרי אם נוצרים חיים ממצב שאין חיים (כל התינוקות הנולדים מידי יום ביומו), להפוך את המתים שפעם חיו, שיחזרו ויחיו שוב, כל שכן שהדבר אפשרי!
התעצבן עליו אותו מין ואמר לו: חייביא קרית לי? אי קאימנא - בעיטנא בך ופשיטנא לעקמותך מינך.
אתה קורא לי רשע? שאלו המין. איני מאמין בתחיית המתים, אך אם זה יקרה – אבעט בך כל כך חזק עד שאיישר את גבך העקום. 
השיב לו גביהא ביישוב הדעת: אם אתה עושה כן - רופא אומן תקרא, ושכר הרבה תטול. – אם תצליח בבעיטותיך ליישר את גבי – תהיה רופא מומחה, ותוכל לקבל על כך שכר רב, שכן, קשה להחזיר אדם גיבן להיות עם גב זקוף...
2. כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו: ארץ כנען שלנו היא, דכתיב (במדבר ל''ד, ב'): אֶ֥רֶץ כְּנַ֖עַן לִגְבֻלֹתֶֽיהָ, וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה. בני אפריקה (כנראה צפון אפריקה) באו בטענות כלפי אלכסנדר מוקדון, מלך יוון ששלט בארץ ישראל, ואמרו לו כי הארץ שייכת להם, כי הם בני כנען (י''א שהיו בני גרגשי), ולכן הם תובעים את הארץ ממנו. 
שמע זאת גביהא בן פסיסא ואמר לחכמי אותו דור: תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס מוקדון, אם ינצחוני - אמרו הדיוט שבנו נצחתם (מתוך ענווה אמר כך), ואם אני אנצח אותם - אמרו להם תורת משה נצחתכם (גם זאת אמר מתוך ענוותנותו) . נתנו לו רשות, והלך ודן עמהם. 
אמר להם: מהיכן אתם מביאים ראייה? - אמרו לו: מן התורה. - אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר (בראשית ט', כ''ה): וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו, עבד שקנה נכסים - עבד למי, ונכסים למי? ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו!
גביהא טען כלפי האפריקאים בני כנען, כי כנען הפך להיות עבד של שם, אם כן, אומר גביהא: כל נכסי העבד שייכים לאדונו. ויותר מכך, מוסיף גביהא: אתם עוד חייבים לנו, שהרי עבד חייב לעבוד את רבו, ואתם, כבר שנים לא עובדים אותנו..
אלכסנדר מוקדון נתן להם שלושה ימים להחזיר תשובה. אך בדקו ולא מצאו ו- מיד ברחו, והניחו שדותיהן כשהן זרועות, וכרמיהן כשהן נטועות, ואותה שנה שביעית היתה. השנה באותה עת הייתה שנת שמיטה, בה לא עובדים את השדות, והנה, הם זכו מפירות שדותיהם של בני הכנענים שברחו, לאחר שהפסידו בוויכוח זה. 
 

מהו המסר?  

1. האפיקורס מהסיפור הראשון, הביע כעס כלפי גביהא אשר קרא לו רשע. תגובת גביהא הייתה ''בהפוכה''. אדרבא אומר לו גביהא – אם ''תכה אותי כפי שתיארת'' התוצאות תהיינה ממש נחמדות... אנו לומדים מכאן שלא להתלהם. לא להחזיר תגובת נגד קשה, אלא לפעמים "תגובה צינית וקלילה'' מסיימת וויכוח די מהר.
2. ענווה של גביהא ''מעוררת כבוד''. כנראה שהיה חכם לא קטן, ובכל אופן, נתן רשות לכנותו ''הדיוט'', כלפי הכנענים וכלפי אלכסנדר מוקדון. הרמב''ן קובע באיגרתו לבנו, כי הענווה היא ''מידה טובה מכל המידות הטובות''. הוא מציע שם, להגיע לענווה דרך הסרת מידת הכעס, שהיא ''מידה רעה להחטיא בני אדם''. נראה מן הסיפור שאמנם גביהא נהג במידה זו, והשתדל מאוד שלא לכעוס בדוח שיח עם בני מחלוקתו.
3. אנו מאמינים כי סוף השכר לבוא. שומרי שביעית, "קבלו את מנתם" בדרך לא דרך, בהנהגת הקדוש ברוך הוא.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]