"נאמר בהן טוב" / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

שאל רבי חנינא בן עגיל את רבי חייא בר אבא: מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם טוב, ובדברות האחרונות נאמר בהם טוב? אמר לו: עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב אם לאו, שאיני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו. כלך אצל ר' תנחום בר חנילאי, שהיה רגיל אצל ר' יהושע בן לוי, שהיה בקי באגדה. (דף נד: נה.)

על דברי הגמרא האלו נשתברו קולמוסים, ורבים וטובים נתפלאו בהם. היתכן כי רבי חייא בר אבא לא זכר אם נאמר טוב בדברות או לא? כבר העירו על כך התוספות בבבא בתרא (קיג. בראש העמוד) 'פעמים שלא היו בקיאים בפסוקים', אבל האחרונים ראו כן תמהו, הכיצד אפשר לומר שאמורא לא ידע את העובדה הפשוטה שבדברות אחרונות נאמר בכיבוד אב 'למען ייטב לך'. וכמה וכמה ביאורים נאמרו בזה, יעויין בערוך לנר סוף מסכת נדה, בתורה תמימה על דברות אחרונות (דברים ה יח) ובתחילת ספר 'המקרא והמסורה' לר' ראובן מרגליות. אנו נביא כאן מדבריו המעניינים של רבי חנוך ארנטרוי בספר 'עיונים בדברי חז"ל ובלשונם' (עמוד קמו).

ראשית, מעט מן הקושי תלוי בנוסח הגמרא. לפנינו הגירסא היא "עד שאתה שואלני למה נאמר בהם טוב, שאלני אם נאמר בהן טוב", לפי זה מוסבים דברי ר' חייא בר אבא על הדברות האחרונות שנאמר בהם 'למען ייטב לך' והוא אומר שאינו זוכר אם אכן נאמר בהן טוב. אולם המהרש"א מצטט את לשון הגמרא כך: "עד שאתה שואלני למה לא נאמר בהן טוב", לפי זה אפשר לומר שר' חייא בר אבא אכן זכר את המלה 'ייטב לך' שבדברות אחרונות, אולם לא היה בטוח אם בדברות הראשונות לא כתוב טוב. מעין 'לא ראינו - אינה ראיה'. ובקשר לזה יש לציין גם כן שבכתב יד מינכן 95 הנוסח מקוצר הרבה יותר: 'עד שאתה שואלני - איני יודע אם נאמר בהן טוב אם לאו', לפי זה גם אפשר לפרש את דברי ר"ח על הדברות הראשונות. וכעין גירסה זו יש בעוד כתבי יד.

אולם כמובן שעיקר הקושיא בתוקפו עומד. לזה מוסיף ר' חנוך ארנטרוי עוד הערות, וביניהן: מדוע נקט ר"ח בן עגיל 'נאמר בהן טוב' ולא את הלשון האמיתית 'נאמר בהם ייטב לך'?

הבה נתבונן בהמשך הסוגיא. מובא שם מאמרו של רבי יהושע "הרואה טי"ת בחלומו - סימן יפה לו". ומפרשת הגמרא "הואיל ופתח בו הכתוב לטובה תחילה, שמבראשית עד וירא א-להים את האור לא כתיב טי"ת". רואים אנו שהאות ט' קשורה לטובה, הואיל ופתח בה הכתוב לטובה תחילה.

בדפוסים שלנו אמנם כתוב 'רבי יהושע' סתם, אבל בכל כתבי היד, וכן בעין יעקב, הגירסה היא 'רבי יהושע בן לוי', רבו של רבי תנחום בר חנילאי, אליו הפנה ר' חייא בר אבא את ר"ח בן עגיל כדי למצוא תשובה לשאלתו.

בא ר' חנוך ארנטרוי ומחדש שכששאל רבי חנינא בן עגיל מדוע לא נאמר בדברות ראשונות 'טוב' הוא התכוון לאות טי"ת! ולא למלה 'ייטב'. כשם שהאות צ' כונתה 'צדיק' כבר בזמן הגמרא [מסכת שבת דף קד. ויעויין בספר התשבי לר' אליהו בחור (ערך צדיק) שמציין כי האשכנזים נוהגים לומר 'צדיק' ואילו שאר העדות אומרות 'צדי']. ודברי ר' חנינא היו בנויים על מימרתו של רבי יהושע בן לוי שהיתה ידועה לו, כי לאות ט' יש משמעות של טוב. לפיכך תמה ר"ח בן עגיל מדוע אין האות ט' מופיעה בדברות ראשונות.

קושייתו של רבי חנינא בר עגיל מקבלת משנה תוקף לכשנבדוק ונראה כי כל אותיות הא"ב נמצאות בדברות ראשונות, אך ורק האות טי"ת היא שחסרה! תמיהה זו תגדל כשנבדוק את נתוני המסורה, האומרים כי בכל התורה יש 304805 אותיות, ומתוכן 1802 טיתי"ן. כלומר: ט' אחת לכל 170 אותיות אחרות. בדברות הראשונות יש 620 אותיות, ואין אפילו טי"ת אחת!

ולענין הקושיא שפתחנו בה: מעתה אין זה מופרך שרבי חייא לא זכר אם האות טי"ת מופיעה או לא מופיעה בדברות ראשונות, שכן הבדל גדול יש בין אי זכירת מלה שלמה ובין אי זכירת אות. וכמו כן: הפנייתו לרבי תנחום בר חנילאי "הרגיל אצל רבי יהושע בן לוי" מקבלת משנה תוקף! שכן מתאים כי תלמידו של רבי יהושע בן לוי ידע לענות על שאלה שיסודה בדברי ריב"ל כי האות ט' קשורה ל'טוב'.

נציין כי הרעיון ששאלתו של ר"ח בן עגיל נסובה סביב האות ט' - מובא כבר במהרש"א בשם המפרשים. אלא שהוא מפרש כי ר"ח בן עגיל כלל בשאלתו את שני הדברים: מדוע לא נאמרה המלה 'ייטב', ומדוע אין האות ט' מופיעה כלל.