להתחיל ולסיים בטוב / רפי זברגר

סנהדרין צ ע''א
 

הקדמה

לאחר שלמדנו בפרקים האחרונים על ארבע מיתות בית דין, אופן ביצועם ועל אילו עבירות מקבלים כל אחת מן המיתות, אנו מגיעים לפרק האחרון והידוע של מסכת סנהדרין – פרק חלק.
פרק ''אגדתא'', העוסק בחיי הנצח, חיי העולם הבא. ישנה מחלוקת מהם חיי העולם הבא, האם מדובר על חיי הנשמות לאחר מות כל אדם ואדם (רמב''ם ועוד ראשונים), או שמדובר על העולם שיהיה לאחר ''תחיית המתים'' לעתיד לבוא (רמב''ן ועוד מפרשים), בכל אופן מדובר בשכר שאדם מקבל. 
 

הנושא

לפני שהמשנה מפרטת אילו עבירות הגורמות לכך שהעובר עליהן אין לו חלק לעולם הבא (אם אינו חוזר בתשובה ממעשיו הרעים), מקדימה המשנה וקובעת כי: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר (ישעיהו, ס', כ''א): וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר מטעו מַטָּעַ֛י מַעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר: 
לכולם (כמעט, כמפורט בהמשך המשנה) יש חלק לעולם הבא. גם הרשעים עליהם דברנו בפרקים הקודמים, אשר נענשים באחד מארבעה מיתות בית דין, כולם מקבלים חלק לעולם הבא. הסיבה לכך נעוצה שכל היוצא להיהרג במיתת בית דין, חייב להתוודות לפני כן. ו"כל המתוודה יש לו חלק לעולם הבא". 
 

מהו המסר?  

חלק זה של המשנה, נמצא בין שני קטעים אשר יכולים לגרום להרגשת דיכאון, דכדוך ותחושת ייאוש בעולם.
הקטע הראשון העוסק בארבע מיתות בית דין, יכול לדכא כל אדם הלומד זאת. ומנגד, עבירות שאם אדם עובר עליהן אין לו חלק לעולם הבא, דברים היכולים לגרום לתחושות קשות וייאוש. המשנה פותחת במסר אופטימי: לכולם יש חלק בעולם הבא. לא ברור איזה חלק, תוכנו, עוצמתו וגודלו, אבל בכל אופן מסר ''מעודד ומרגיע''.
אנו לומדים ממסר זה כי גם אם אומרים דברים קשים, דברים אשר יכולים להכניס בן אדם לדיכאון וייאוש, יש להקדים ולומר דברים טובים. אין אדם שאין לו דברים טובים שניתן להציגם ולשבח אותו בהם. יש להשתדל מאוד לעשות זאת, כדי ''לצנן'' ולוא במעט את המסר הקשה העומד להגיע לאחר מכן.
בכלל, מציאת דברים טובים של הזולת, ולאחר מכן גם לומר לו דברים אלו ולא להתבייש, זו ''חוזקה'' שיש לאמצה.
גם בתפילת שמונה עשרה, לפני שאנו מתחילים לבקש בקשות, אנו משבחים את הבורא ומהללים אותו בשלוש ברכות ראשונות. צריך גם לשמור על סוף הדברים, כמו שאנו מוצאים בתפילת שמונה עשרה. הסיום היא אמירת תודה והכרת הטוב לקדוש ברוך הוא על כל הטוב שעושה עמנו. להתחיל ולסיים בטוב.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסף, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]