פרוזבול / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

בדף לו: עוסקת הגמרא בביאור המלה 'פרוזבול', שנזדקק אליו בראש השנה הבעל"ט. המלה הזו היא מלה לועזית לפי צורתה, ואכן הגמרא שואלת 'מאי פרוסבול'? כפי שהיא נוהגת בדרך כלל במקרים של מילים שאינן מוכרות. על כך מובאת תשובת רב חסדא שפירושו של פרוסבול הוא 'פרוס בולי ובוטי'; בולי - אלו עשירים, דכתיב ושברתי את גאון עוזכם, ותני רב יוסף: אלו בולאות שביהודה; בוטי - אלו העניים, דכתיב: העבט תעביטנו.

רב חסדא משתמש במילה זו במקום נוסף, במסכת מגילה (טו.) 'זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי', ורש"י מפרש 'זה בא בטענת עושר, וזה בא בטענת עוני'.

פירושו של רב חסדא מסביר את הרכיב 'בול' מתוך 'פרוסבול', אך אינו מתייחס לרכיב 'פרוס' או 'פרוז'. כנראה משום שהיתה זו מלה שימושית ומובנת בזמן הגמרא. כך גם מוכח מהמעשה המובא בהמשך, ובו שאל רבא 'לעוזא' היינו גוי דובר לועזית מה פירוש המלה פרוזבול, וזה ענה לו 'פורסא דמילתא', ושוב אין הגמרא מסבירא 'מאי פורסא'.

הראשונים הם שמזדקקים לביאור מלה זו [שהרי ארמית כבר אינה מדוברת בזמנם] רש"י מסביר שפירושה הוא 'תקנה': תקנת עשירים ועניים, ואילו רשב"ם (ב"ב סה: ד"ה הרי היא) מבאר 'פרוז - ריוח כמו שהפריז על מדותיו' כלומר: רווח לעשירים [שלא יפסידו את שלהם] ולעניים [שימצאו מי שילוה להם]. ויש להעיר שמציטוט לשון הלעוזא משמע יותר כרש"י, שהרי 'פורסא דמילתא' קשה להתפרש 'רווח הענין', ויותר נוח 'תקנת הענין'. ויש להעיר מפירושו של רש"י במגילה 'פרוזבולי - טענת עושר', ומבואר איפוא ש'פרוס' היא טענה ולא תקנה.

נשאר להבין מדוע 'פרוזבול' על שם העשירים ולא 'פרוזבוט' על שם העניים? האחרונים נדרשו לשאלה זו, יעויין מהרש"א ומהר"ם שיף וזרע יצחק (לר' יצחק לומברוזו) על הגמרא בגיטין שם. נציג כאן את דברי ר' בנימין מוספיא בערוך ערך בט. המסביר שלמעשה מדובר כאן במלה יונית: 'פרוסבוליבוטי' שפירושה 'לפני יועצים ושופטים' [שהרי הפרוזבול נעשה לפני בית דין]. זהו איפוא הפירוש המקורי, אלא שרב חסדא דרש אותו כדרך שעושה הגמרא במילים רבות שמקורן לועזי.(1) דבר זה מסתבר גם כן מהעובדה שאם כי השם 'בולי' הוא אכן כינוי לעשירים, אבל השם 'בוטי' אינו קיים ככינוי לעניים אלא נדרש שם מהלשון 'העבט תעביטנו' דהיינו שהעניים לוקחים בעבוט.

לפי זה מובן מאוד גם כן מדוע 'פרוזבול' ולא 'פרוזבוט', שכן המלה המקורית 'פרוסבוליבוטי' ארוכה ולא נוחה להיגוי, והיא התקצרה כדרך הלשון. אבל רב חסדא עוד הכיר את המלה המקורית ולכן דרש 'פרוז בולי בוטי'. ולא זו בלבד, אלא שהמלה 'פרוזבוטי' מופיעה אף היא כמה פעמים במדרשים, ופירושה 'שליח' דוגמת 'אותו היום יום פרוזבוטי של פרעה היה' (שמות רבה ה יד) והיינו יום שהשליחים באים מכל המלכים לכבד אותו (יעויין בערוך ערך פרזבט). הרי לנו איפוא ש'פרוזבוליבוטי' היא מלה בפני עצמה ואינה מורכבת מ'פרוזבולי' ו'פרוזבוטי'.

ר' חנוך קאהוט (ערוך השלם ערך בט) מציין נקודה חשובה: בירושלמי אכן לא מצינו את השאלה 'מאי פרוסבול', זאת משום שהיוונית היתה מוכרת וידועה בארץ ישראל כפי שמוכח מלשון הירושלמי והמדרשים המלאה במילים יוניות ולטיניות. לעומת זאת בבבל לא היה ידוע פירוש המלה [כפי שאנו רואים את רבא שואל את הלעוזא לפירוש המלה] ולכן נתפרשה דרך דרש.

(1) דוגמת שם העיר 'טבריה' הגזור משמו של הנציב הרומאי טיבריוס [השם העברי הוא רַקַּת (יהושע יט לה)], וחז"ל אמרו (מגילה ו.) מאי טבריה – שטובה ראייתה. או מילת 'אפיקומן' שהיא מילה לועזית ופירושה פירות שמביאים בסוף הסעודה, וחז"ל דרשוה 'אפיקו מן' (יעויין בזה בהרחבה בתפארת ישראל על המשניות (פסחים י ח).