יש סדר למשנה? / הרב יעקב לויפר

פורסם במוסף 'קולמוס', משפחה

הביטוי המפורסם 'יש סדר למשנה' או 'אין סדר למשנה' (כגון לקמן דף קב.) נוגע בדרך כלל לשאלות הלכתיות, כגון 'מחלוקת ואחר כך סתם'. אבל בפינה זו אנו רוצים לעסוק בשאלה אחרת הראויה אף היא לאותה כותרת: האם ההלכות במשנה סדורות לפי סדר מסויים, דוגמת הסדר המופתי שאנו מוצאים בספר יד החזקה להרמב"ם? או שמא לאו דווקא.

למעשה יש מקומות רבים במשנה שקשה למצוא את הסדר ההגיוני שבהם. אם נסתכל על מסכת בבא מציעא, אפשר לשאול מיד את הקושיא הידועה שהיה ראוי להקדים את פרק אלו מציאות לפרק שנים אוחזין. שכן קודם ראוי לברר אלו מציאות שלו ואלו חייב להכריז, ורק אחר כך לדון בשנים אוחזין בטלית של הפקר. אם נמשיך להתבונן בפרק המפקיד, העוסק בדיני שומרים והשוכר בכללם – לא נבין מדוע לאחר מכן באים פרק הזהב ואיזהו נשך העוסקים בענינים אחרים לגמרי, ומפרק השוכר את האומנין חוזרת המשנה לדון בדיני שוכר ומשכיר, וישנן עוד הרבה שאלות הראויות לדיון נכבד.(1) [במבוא למחקרים בספרות התלמוד של רי"נ אפשטיין (עמ' 13) מביא בשם תוס' עירובין צה. ד"ה המוציא שכל פרק עשירי דעירובין שייך בעצם למסכת שבת, ועיי"ש בתוס' טעם מדוע נשנה פרק זה במסכת עירובין. כמו כן מוכיח רי"נ אפשטיין שם מעבודה זרה פרק ד משנה ז, שמופיע שם דבר אגדה המתאים לסיום מסכת(2) כדרך הרמב"ם המסיים כל הלכות בדבר אגדה השייך לאותו ענין. אבל אין זה סוף הפרק אלא משם ואילך מתחילים משניות העוסקות בדיני יין נסך, וכן בפרק הבא. טוען רי"נ אפשטיין שבאמת כל החלק הזה הוא מקור אחר שרבי כלל לתוך מסכת עבודה זרה, ולא רצה לערב ביניהם. אבל מבחינת הדינים היה ראוי להשנות לאחר פרק ב' דע"ז. יעויין עוד בדבריו שם].

נצמצם את דיוננו לסדרו של פרק השוכר את הפועלים: פרק זה עוסק בתחילתו בחיוביו של בעל הבית כלפי פועל העובד אצלו, כגון המזונות שהוא חייב לתת לו. וכן הדין שפועל מותר לאכול מפירות השדה בשעה שהוא עובד בה. כל זה נמשך עד אמצע משנה ח' הפותחת בדין "שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה", דין זה שייך לפועל העובד בקמת רעהו.

אבל מוזר מאוד הוא המשך המשנה: "ארבעה שומרין הן: שומר חנם והשואל, נושא שכר והשוכר, שומר חנם נשבע על הכל והשואל משלם את הכל...". מהו המעבר הפתאומי הזה מזכויות הפועל בשדה בעל הבית, אל דיני ארבעה שומרין?

תמיהה דומה לכך מופיעה מעט אחר כך: במשנה ט' עוסקת המשנה בשאלה מה נקרא 'אונס' הפוטר את שומר שכר מלשלם. כגון "זאב אחד אינו אונס, שני זאבים אונס". במשנה י' ממשיכה המשנה בענין זה "מתה כדרכה הרי זה אונס סגפה ומתה אינו אונס...", ושוב – במעבר פתאומי – עוברת המשנה לדין חדש: "מתנה שומר חנם להיות פטור משבועה, והשואל להיות פטור מלשלם, נושא שכר והשוכר להיות פטורין משבועה ומלשלם". והדיון הזה ממשיך במשנה י"א: "כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל", וכו'. האם לא היה ראוי לצרף את הפיסקה האחרונה שבמשנה י' אל משנה י"א, וכך לבודד אותה כמשנה העוסקת בדיני שומרים שביקשו לשנות את תנאם?

מי שמכיר את המשניות דרך 'דף היומי' ודאי לא יבין את כל מה שכתבנו כאן: במשנה שבגמרא (דף צג.) מופיעה הפיסקה "שומרי פירות אוכלין מהלכות מדינה אבל לא מן התורה" בסופה של משנה ז' העוסקת כולה בדיני פועל האוכל בשדה בעל הבית, ואילו 'ארבעה שומרין הן' היא משנה חדשה (שם). כמו כן, הפיסקה 'מתנה שומר חנם' אכן נמצאת במשנה האחרונה ומצורפת אל 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה' (דף צד.) ואינה מצורפת אל משנה י' העוסקת בהגדרת המושג 'אונס' לגבי שומר שכר. הכל כראוי וכיאות.

ואכן, אנחנו שאלנו על סדר המשנה המודפס במשניות, שם המצב הוא כמו שתיארנו. ואל יעלה על דעת הקורא לומר ששיבוש המדפיסים הוא, שכן כך המצב הוא בכל דפוסי המשנה, ואף במשנה הכתובה בכתב ידו של הרמב"ם עצמו (באוטוגרף המפורסם של פירוש המשנה), גם שם הסדר הוא כמו במשנה.

האמת היא שהסדר שבגמרא אינו אומר כלום! שכן במקור לא הופיעה המשנה במשולב בתוך הגמרא! רוב כתבי היד של הגמרא בנויים כך שבתחילת כל פרק מופיעות כל המשניות במרוכז, לעתים כשאין ביניהם אפילו חילוק של פסקאות, ולאחר מכן מופיעה כל הגמרא של כל הפרק (כך הוא בכ"י פירנצה). ולעתים נוסח המשנה אפילו לא מופיע כלל (כגון בכ"י המבורג).

שרידים למצב הזה אנו יכולים לראות בפרק ראשון של מסכת סנהדרין, בעוד שאם נביט בדפוסי המשנה נראה כי פרק זה מחולק לשש משניות, הרי שבגמרא כלולות כל המשניות במשנה אחת גדולה שבתחילת הפרק. למעשה אין זו משנה אחת גדולה, אלא כאן, משום מה, לא עשו המדפיסים כמעשיהם בשאר התלמוד והשאירו את המצב הקדום על כנו. כך הוא גם המצב בשלושת הפרקים האחרונים של מסכת תענית, פרק שמיני ותשיעי של ברכות, ובפרק חמישי של מסכת שבועות. את הפרק שלאחריו – הכולל שבע משניות, חילקו מדפיסי התלמוד לשלוש משניות, כשארבעת הראשונות כלולות במשנה אחת. בפרק שלישי של מכות חיברו המדפיסים את משניות א-ב, ג-ד, ז-ח, למשנה אחת. יב-יג-יד למשנה אחת, וכן את משניות ט"ו וט"ז.(3)

בשלב מאוחר [מן הדפוסים ואילך, וכן במעט כתבי יד] התחילו המעתיקים והמדפיסים לחלק את הפרק ולסדר כל משנה לפני קטע הגמרא העוסק בה. וכשבאו לחלק הם חילקו בסדר ההגיוני והמתבקש.(4) לעומת זאת החלוקה לפיסקאות במשנה היא קדומה, ונמצאת כבר בכתבי היד המפורסמים כגון כ"י קויפמן וכ"י פארמא דה רוסי – כולל המספור לפי אותיות!(5) [זו דוגמא טובה לכך שדווקא גירסה לא הגיונית לפעמים היא האמיתית יותר, שכן רעותה ההגיונית יכולה להיות תוצאה של 'תיקון']. פעמים רבות יש דיבורי רש"י או תוספות השייכים למשנה שאינם נמצאים במקומם, ומוער עליהם בגליון 'שייך לעיל במשנה'. למעשה הדיבורים האלו נמצאים במקומם לפי המצב הקדום, אלא שהשינויים שעשו המדפיסים גרמו להם להיות 'שלא במקומם', דוגמא מצויינת לכך הוא המצב בפרק חמישי של נזיר. שם פירשו התוס' את כל המשניות בתחילת הפרק, כפי שהיה המצב הקדום, והמדפיסים לא קלטו זאת, על כן יש שם הערות לאורך כל הדרך – שייך לעמוד זה, שייך לעמוד ההוא, ובסופו של דברי הצטבר עמוד שלם של תוס' (דף לג:) מחמת התופעה הזאת, יעויין שם.

דוגמא טובה לכך היא כתב יד וטיקן 115. סופרו של כתב יד זה כבר שיבץ את פסקאות המשנה בתוך הגמרא [ולכן אף מחק את המילים בגמרא המתייחסות למשנה! שכן לאחר שילוב נוסח המשנה לא היה צורך בהם. דוגמת 'שומרי פירות, אמר רב' (דף צג.) הסופר מחק את 'שומרי פירות']. ולכן אף הוא הפריד את פיסקת 'שומרי פירות' ממשנה ח', ושייך אותה למשנה שלפניה. אבל לעומת זאת את 'מתה כדרכה הרי זה אונס' השאיר צמודה לפיסקת 'מתנה שומר חנם' (דף צד.) ולא עשה כמו בדפוסים שלנו שהעבירו אותה למשנה של 'זאב אחד' (דף צג:). כך הוא הסדר גם בכ"י קמבריג'.

כפי שכתבנו, בכתבי היד אין המשנה נמצאת באמצע הפרק, אבל הגמרא מצטטת כמה מילים מתוך המשנה בתחילת הקטע המוסב על אותם מילים. והנה, בכ"י פירנצה (דף צד.) מופיעות המילים "מתה כדרכה הרי זה אונס כו' מני ר' יהוד' היא דאמ' בדבר של ממון תנאו קיים", כמובן שהקטע הזה אינו שייך למילים 'מתה כדרכה הרי זה אונס' אלא לפיסקה 'כל המתנה על מה שכתוב בתורה', רק שהגמרא מצטטת את ראש המשנה, וכותבת 'וכו', כפי ששכיח בכמה וכמה מקומות. הנה לנו הראיה שבמשנה שעמדה לפני כותב כתב היד הזה היתה פיסקת 'מתנה על מה שכתוב בתורה' מחוברת עם 'מתה כדרכה הרי זה אונס', למעשה נראה ששתי המשניות האחרונות של הפרק היו משנה אחת. נוסח דומה מופיע בשאר כתבי היד, וכן בתלמוד הירושלמי. [נציין גם שבתלמוד הירושלמי שהודפס לראשונה בדפוס ונציה עדיין שרר המצב הזה שכל המשניות מופיעות בתחילת הפרק, ולאחר מכן מופיעה כל הגמרא ברצף. בדפוסים מאוחרים יותר התחילו המדפיסים להציב כל משנה לפני קטע הגמרא המתאים לה. כמובן שנוסח המשנה בירושלמי הוא כמו זה שבדפוסי המשניות].

מהי הסיבה לחלוקה המוזרה של המשניות בפירקין? תיקו. נציין רק שלפי הסדר המתבקש, הרי פיסקת 'ארבעה שומרין הן' [שהיא כזכור אמצע משנה ח'] ראויה להיות פרק אחד עם פרק 'השואל' שתחילתו עוסקת בדיני השואל, אחד מארבעת השומרים. ולאידך, ממשנת 'המחליף פרה בחמור' שהיא המשנה הרביעית של פרק השואל, היה צריך להיות פרק אחר, שכן משם מתחילים דיני מקח וממכר שאינם קשורים כלל לדיני השומרים.(6) אך סדר הפרקים הוא עתיק מאוד ומוזכר בכל הראשונים, כך שודאי אין כאן טעות. מהי הסיבה לחלוקה הזאת? צריך עיון גדול.

(1) עיין בתוס' הראשון למסכת שבת, התמה על סדר המסכת ומציע סדר חילופי. עיין במאמרו של אלכס טל [נמצא באתר] הנוגע בפרק האחרון של ב"מ שהיה ראוי להכנס במסכת בבא בתרא.
(2) שאלו את הזקנים ברומי אם אין רצונו בע"ז למה אינו מבטלה אמרו להן אילו לדבר שאין צורך לעולם בו היו עובדין היה מבטלו הרי הן עובדין לחמה וללבנה ולכוכבים ולמזלות יאבד עולמו מפני השוטים... וכו'.
(3) רי"נ אפשטיין מאריך בענין זה ב'מבוא לנוסח המשנה' ח"ב עמ' 897.
(4) ואכן סופרו של כ"י מינכן 95 המפורסם, שהעתיק את המשניות הנדרשות בצידי כל עמוד. כבר מצרף את פיסקת 'שומרי פירות' למשנה שלפניה, כמו שעשו מדפיסי התלמוד.
(5) וכתבי יד אלו מחלקים את הפיסקאות כמו שהם בדפוסי המשנה. וכן הדבר בדפוס נפולי רנ"ב, שהוא מהדפוסים הקדומים ביותר של המשנה, או הקדום שבהם.
(6) כמו כן, כל פרק 'כיצד הרגל' הוא ביאור של המשנה האחרונה בפרק ארבעה אבות, הפותחת במילים 'חמשה תמים וחמשה מועדים', והיה ראוי שתיכלל עם פרק כיצד הרגל ושמו יהיה 'פרק תמים ומועדים', שכן זהו הנושא לאורך כל הפרק, והסדר שלפנינו צ"ע.