מתיקות החוק / רפי זברגר

סנהדרין סט ע''ב - ע ע''א
 

הקדמה

למדנו במשנה בדף ס"ח העוסקת בדיני בן סורר ומורה מספר תנאים לקיום דין זה הוא: נצטט שניים מהם: 
1. בן ולא בת – בת אינה הופכת להיות ''בן סורר ומורה'' אפילו שתעמוד בכל התנאים האחרים. 
2. בן ולא איש. קטע זה של המשנה מסביר קטע קודם העוסק בטווח הגילאים של בן סורר ומורה. וכך נאמר ברישא של המשנה שם: מאימתי נעשה בן סורר ומורה – משיביא שתי שערות, ועד שיקף זקן התחתון ולא העליון. כלומר, אם גדלו לו שערות מסביב לאותו מקום תחתון (המשנה נוקטת לשון ''זקן'' כדי לדבר בלשון נקיה – רש''י) אינו מוגדר כ''בן'' אלא כ''איש'' וזו משמעות המשנה בסופה. 
 

הנושא

נתייחס לדין הראשון לעיל: 
אומר רבי שמעון בסוף הדף הקודם כי: בדין הוא שתהא בת ראויה להיות כבן סורר ומורה, שהכול מצויין אצלה בעבירה, אלא – גזירת הכתוב הוא: בן ולא בת. 
אומר רבי שמעון, שלפי ''הסברה הפשוטה'' היינו מחייבים גם בת בסקילה, אם תעבור על התנאים המחייבים דין ''סורר ומורה''. מציאות כזאת יכולה להתרחש למשל, כאשר הבת ''נשארת ללא כסף'', ואז היא עלולה חס וחלילה להתדרדר ולהפקיר את גופה תמורת אתנן. למרות סברה זו, קובע רבי שמעון כי התורה גזרה שדין זה יחול רק על בנים ולא על בנות. 
לשון הגמרא מלמדת כי זו גזירת הכתוב, ולכאורה ללא טעם וסיבה הנראית לעין, אך הרמב''ם (הלכות ממרים, ז', י''א) מנמק את ההלכה בזו הלשון: שאין דרכה של אישה להימשך באכילה כאיש. כידוע, התנאי המרכזי לחיוב בן סורר ומורה שיאכל בתאוותנות בשר וישתה באותה דרך יין. ומכיוון שאין דרכה של בת לנהוג בתאוותנות, הרי שלא נכיל את הדין על בנות, אלא רק על בנים. 
 

מהו המסר?  

למדנו היום את הסבר הרמב''ם לגמרא, שהוא לכאורה לא הולך בד בבד עם הסבר הגמרא. הגמרא קבעה כי זו גזירת הכתוב והרמב''ם טוען כי יש הסבר הגיוני לחוק זה.
אולי נוכל להסביר כי הרמב''ם מחפש גם נימוקים הגיוניים ולא נשאר ברובד של גזירת הכתוב. אם מוצאים הסבר מניח את הדעת, הרי שבכך אנו מקרבים את ההלכה גם אל השכל ולא רק מבצעים מכוח גזירה.
יש להעיר כי זו לא בהכרח שיטת רבי שמעון ''הדורשת טעמא דקרא'', שהרי הדורשים טעם ההלכה, גם "משליכים" הלכות בעקבות הטעם הנדרש. אך אצלנו, ההלכה נקבעה לפי גזירת הכתוב, ונובעת אך ורק מכוחה, אלא שהוסיפו "ומיתקו'' את ההלכה גם בטעם הגיוני.
לפי שיטה זו, נוכל לומר, כי גם חוקים וגזירות שאנו מחוקקים, רצוי מאוד לנמק ולהסביר אותם, למרות שבאופן תיאורטי אין דרישה כזאת. הדבר נכון שבעתיים ב''חוקים תוך משפחתיים'' – רצוי מאוד לתבל אותם בהסברים ובנימוקים משכנעים, כדי לגרום ל"יתר חשק'' בביצועם.


המאמר לע''נ  אבי מורי: ר' שמואל ב''ר יוסי, אמי מורתי: שולמית ב''ר יעקב, וחמי: ר' משה ב''ר ישראל פישל ז''ל
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]