הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
אמרי תרווייהו
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין ע ע"א
ואמר רב חנן בר מולדה אמר רב הונא: אינו חייב עד שיאכל בשר חי וישתה יין חי.
איני?
והא רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו: אכל בשר חי ושתה יין חי - אינו נעשה בן סורר ומורה.
אמר רבינא: יין חי - מזיג ולא מזיג, בשר חי - בשיל ולא בשיל, כבשר כיבא דאכלי גנבי.
1.
הגמרא מקשה על דברי רב הונא מדברי רבה ורב יוסף.
2.
כיצד זה מקשים מאמוראים על אמורא אחר?
3.
אלא יש לומר, שהגמרא הבינה שדברי רבה ורב יוסף היו ידועים ומקובלים גם בתקופה שקדמה להם - תקופת רב הונא.
4.
ואולי אפשר לחדש ולומר שהביטוי "אמרי תרווייהו" שנאמר לגבי שני האמוראים - רבה ורב יוסף - משמעותו, שדבריהם היו מוסכמים על חכמי הדורות ולכן ניתן להקשות מדבריהם.
5.
הליכות עולם שער שני פרק א:
" כד. כל היכא דאיכא פלוני ופלוני דאמרי תרווייהו בידוע שהוא בר פלוגתיה בכל מקום ובדבר ההוא הושוו
כגון רב ושמואל דאמרי תרווייהו
וכן רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו וכן הרבה: " [גם בסוגייתנו מדובר על רבה ורב יוסף]
כלומר, כאשר שני אמוראים שנחשבים כבעלי מחלוקת, כאשר בדין מסויים דעתם שווה הגמרא משתמשת בביטוי "אמרי תרוייהו"
5.1
על פי עיקרון זה הפרשנים מוכיחים ששני אמוראים שלגביהם נאמר "אמרי תרוייהו" מוכח שהיו בני דור אחד [אותו דור; "דור"]. לגבי רב ושמואל ברור שהיו בני דור אחד וכן לגבי רבה ורב יוסף.
6.
יד מלאכי כללי התלמוד כלל עד:
"...עוד ראיתי בפרק אין מעמידין [דף] כ"ז ב' ובפרק חלק [דף] ק"ד א' דקאמר רבא א"ר יוחנן ואין ספק שרבא שהוא מן האמוראים האחרונים לא ראה את ר' יוחנן ולא הכירו שהרי אפילו רב נחמן רבו אחר דורו של ר' יוחנן הוה כמ"ש רש"י בר"פ כסוי הדם [דף] פ"ד סוף ע"א ודלא כרמ"ע סי' קי"א שכתב בפשיטות דרב נחמן היה בדורו של ר' יוחנן אף דלפק"ד איכא למידק ע"ז דבפרק במה מדליקין [דף] כ"ד א' איתא רב נחמן ור' יוחנן דאמרי תרווייהו וכו' דכללא כייל לן ההליכות עולם בש"ב פ"א דכל היכא דאיכא פלוני ופלוני דאמרי תרווייהו בידוע שהוא בר פלוגתיה בכל מקום ובדבר ההוא הושוו וכו' ע"ש אם לא שנאמר דרש"י ז"ל לא ס"ל הך כללא כיון דלא מצינו לו סמך בש"ס ..."
ה"יד מלאכי" מצטט דעה שרב נחמן ור' יוחנן היו באותו דור, שהרי הגמרא במסכת שבת אומרת : "... רב נחמן ור' יוחנן דאמרי תרוייהו.." – סימן שהכירו זה את זה. והוא מעלה אפשרות שרש"י לא סובר כלל זה כיון שלא הוזכר בש"ס.
6.1
לפי הנ"ל, ואם נאמר שרש"י לא סובר כלל זה, אם כן מהי משמעותו של הביטוי "אמרי תרוייהו".
7.
[חידוש]: אולי אפשר לומר: הביטוי מדגיש ששני האמוראים המוזכרים אמרו אותו דין כל אחד בפני עצמו ודווקא לא כאשר דנו יחדיו, ולעניין יחיד ורבים הם נחשבים כשתי דעות [ולכן, למשל, סובר הרי"ף, שאין הלכה כר' יוחנן נגד רב ושמואל יחדיו – הרי"ף סוף בבא קמא - קיח].
7.1
ואפשר להרחיב ולהסביר כך: כאשר שני אמוראים ידועים כבעלי מחלוקת הדבר מוכיח שלכל אחד מהם יש שיטה עקבית, שהרי לא נראה שב"מקרה" שני אמוראים אלה בדרך כלל חולקים. כמו שכבר הזכרנו למשל שרב היה מומחה באיסורים, ושמואל – בדינים, ולכן ההלכה נקבעה בהתאם למומחיותם.
ולכן, כאשר שניהם אומרים את אותו דין או את אותה מסקנה הלכתית, סימן שאפשר להגיע לכך משתי נקודות מוצא שונות.
7.2
בסוגייתנו:
רב יוסף ורבא – שיטתם: מפרש ברייתות כפשוטן, או משנה גירסא, או בשיטת תנא בודד, ורק הלכה למעשה
רבה ואביי – שיטתם: מפלפל, מפרש ברייתות גם בדוחק ומשתמש בביטוי "תני". גם דינים שאינם למעשה.
"תני" הוא הסבר ולא שיבוש הגרסא - כך הביא השדי חמד (חלק ד, מערכת ת', כלל ל'ג, עמוד 530) בשם כמה ראשונים ואחרונים. אמנם מרש"י (סנהדרין י: ד"ה והא עיבור קתני) משמע שהיא שיבוש, שהתנא טעה בגרסא ע"י שכחה.
7.3
בסוגייתנו שניהם אמרו: "אכל בשר חי ושתה יין חי - אינו נעשה בן סורר ומורה"
7.3.1
במשנה כתוב על אכילת בשר ועל שתיית יין. כיון שלא פרטה יותר היה צריך רב יוסף להסביר כפשוטו ולא להוציא מהכלל בשר חי ויין חי. למרות זאת הוא פוסק כמו רבה,
7.3.2
וכמו כן, למרות שייתכן והדין של בן סורר ומורה איננו למעשה בכל אופן רב יוסף פוסק כרבה. וזאת כנראה, מפני שבעניין חינוכי חשוב כמו זה הנלמד מפרשת בן סורר ומורה, רב יוסף מזדהה עם ההסבר של רבה.
7.4
כל הנ"ל מתאים גם להמשך הגמרא:
רבה ורב יוסף דאמרי תרווייהו! אכל בשר מליח ושתה יין מגיתו - אין נעשה בן סורר ומורה.
