סוגיות בדף היומי
מתוך הגליון השבועי "עונג שבת" המופץ בבני-ברק
גליון מס' 1046
"פעם באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון"
סנהדרין צא ע"א
ממשיכה הגמ' לספר: אמרו לו הרי הוא אומר "וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום" תנו לנו כסף וזהב שנטלתם. אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמהן לפני אלכסנדרוס... נתנו לו רשות והלך ודן עמהן, אמר להן: מהיכן אתם מביאין ראייה, אמרו לו מן התורה, אמר להן: אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר "ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אמר להם אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה, אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים, נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה.
הגאון רבי מאיר שמחה מדווינסק בספרו משך חכמה על התורה מעיר על דברי גמ' אלו הערה מעניינת. בעצם אין בדברי גביהא בן פסיסא תשובה מספקת לטענתם של בני מצרים, בני מצרים טענו לפני אלכסנדר מוקדון שהיות ובני ישראל טרם יציאתם ממצרים לקחו מהם בהשאלה, עליהם להשיב את כל אשר שאלו לבעלים. התשובה של גביהא בן פסיסא היא שבמשך 430 שנה השתעבדו בני מצרים בבני ישראל, נמצא שבני מצרים חייבים לבנ"י שכר עבודה והרי"ז מתקזז במה שבנ"י לקחו מהם, אבל יש לכאורה מקום לטעון, בנ"י כאשר הם עבדו במצרים הם עבדו למלך מצרים לפרעה, נמצא שאמנם בית המלוכה המצרי חייב לעמ"י שכר עבודה, אבל כאשר בנ"י שאלו איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, הרי שהם התחייבו לשלם לאזרחים הפרטיים של מצרים, מה תשובה היא זו, אם בית המלוכה חייב לבנ"י, מדוע צריך ליפול החוב על האזרחים הפרטיים של מצרים. על בנ"י להשיב לאותם אנשים פרטיים מהם הם לקחום, ובית המלוכה המצרי צריך להשיב לבנ"י את שכר העבודה, מדוע התקבלה תשובתו של גביהא על דעתם של המצרים עד כדי כך שהיו צריכים לברוח.
עונה על כך הגאון תשובה נפלאה. בפר' "ויגש" מאריכה התורה לתאר כיצד כלכל יוסף את ארץ מצרים בשנות הרעב. בשלב הראשון נא' ויתום הכסף מארץ מצרים ומארץ כנען ויאמר יוסף הבו מקניכם ואתנה לכם במקניכם אם אפס כסף, השלב השני כאשר תמה השנה ההיא והעם המצרי בא לפני יוסף באומרו לא נכחד מאדוני כי אם תם הכסף ומקנה הבהמה, לא נשאר אל אדוני בלתי אם גווייתנו ואדמתנו. יוסף קונה את כל אדמת מצרים לפרעה, ובשלב השלישי הוא קונה את כל העם המצרי לעבדים לפרעה, וכך מכריז יוסף "ויאמר יוסף אל העם הן קניתי אתכם היום ואת אדמתכם לפרעה, ולא די בזה אלא יוסף הופך את הקניה הזו לחוק קבוע שכך נא' "וישם אותה יוסף לחוק עד היום הזה על אדמת מצרים". מפרשי הפשט תמהים איזה צורך היה ליוסף לשים אותה לחוק עד היום הזה, כלום לא די במה ששרת את פרעה בקנותו את הדור הזה לעבדים, הגאון רבי מאיר שמחה מבאר את הסוד שמונח באותו חוק שהחיל יוסף על העם המצרי, הרי נא' שמה שקנה עבד קנה רבו, העם המצרי הפך להיות כולו לעבדי פרעה, נמצא שכל הרכוש של האזרחים הפרטיים היה שייך בעצם לפרעה, לבית המלוכה והחוק הזה היה תקף גם בדורות הבאים, כך שכאשר עמ"י שאל איש מאת רעהו ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, החוב לא היה לעם המצרי אלא לבית המלוכה, צודקת מעתה טענתו של גביהא בן פסיסא שהיות ובית המלוכה התחייב לעמ"י שכר עבודה של 430 שנה, שוב אין שום מקום לתבוע את עמ"י על אותם כלי כסף וזהב ושמלות שבנ"י לקחו מבית המלוכה, כל זאת צפה יוסף ברוח קודשו וזו הסיבה ששם אותה יוסף לחוק עד היום הזה.
(האדמו"ר מטאלנא שליט"א)
