הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"רישא רבי... וסיפא רבי..."; "רב... אמר... רב... אמר"
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין סז ע"א
מתניתין מני? –
רבי שמעון היא,
דתניא: נביא שהדיח - בסקילה,
רבי שמעון אומר: בחנק.
מדיחי עיר הנדחת - בסקילה,
רבי שמעון אומר: בחנק.
הגמרא קובעת שמשנתנו היא כרבי שמעון בברייתא שחולק על תנא קמא. את תנא קמא הגמרא מכנה "רבנן". אפילו אם "סתם" בברייתא הוא רבי נחמיה [כך הכלל לגבי "תוספתא"]. אבל בדרך כלל השמטת שם החכם [ כמו השמטת שמו של רבי מאיר ב"סתם משנה"] באה ללמד שהדעה מקובלת על חכמים רבים, ואם חכם יחיד חולק הרי ההלכה היא כדעת הרבים.
כשהגמרא שואלת "מתניתין מני" היא כבר יודעת שיש מחלוקת בברייתא בנושא הנדון. שהרי היא לא שואלת על כל משנה "מתניתין מני"? שהרי "סתם משנה" רבי מאיר.
1.1
או אולי הגמרא מציינת שמשנתנו - שהיא "סתם משנה" - מתאימה לדעת יחיד בברייתא [ולא ל"תנא קמא" בברייתא שבדרך כלל הלכה כמותו].
2.
אימא סיפא:
המדיח - זה האומר נלך ונעבוד עבודה זרה,
ואמר רב יהודה אמר רב: מדיחי עיר הנדחת שנו. אתאן לרבנן,
הסיפא מתאימה לדעת רבנן [=תנא קמא בברייתא לעיל בסעיף 1].
2.1
ה"סיפא" - הכוונה למשנה הבאה. גם היא כנראה מוגדרת כ"סתם משנה", כי רבי עקיבא באותה משנה מבאר את דעת תנא קמא, שם.
2.2
שאלת הגמרא מבוססת על הסברו של רב לאותה משנה. כנראה שהסברו של רב היה ידוע ומפורסם לכולי עלמא.
2.3
מסיימת הגמרא את קושייתה:
רישא רבי שמעון וסיפא רבנן.
האם אמנם [ואולי הכוונה שזוהי קושיה] שתי המשניות הרצופות לא מתאימות לשיטה אחת.
2.3.1
הביטוי "אימא סיפא" תמיד מהווה קושיה/סתירה בין רישא לסיפא במקור התנאי [משנה/ברייתא].
3.
הגמרא מסבירה שיוצא שהרישא כרבי שמעון והסיפא של המשנה כחכמים בברייתא. וזה מוזכר כקושיה.
4.
ב"דקדוקי סופרים" מוסיף בגמרא גירסא: "אמר רב אשי אין, רישא רבי שמעון וסיפא רבנן". כלומר רב אשי מתרץ שאמנם כן, הרישא במשנתנו היא כרבי שמעון בברייתא, והסיפא של משנתנו היא כחכמים בברייתא.
5.
הביטוי: "אין, רישא כרבי... וסיפא כרבי...", שמשמעותו תרוץ [שאמנם החלקים השונים במשנה תואמים לדעות שונות של חכמים] - 9 מופעים בש"ס [לפעמים מדובר גם על החלק "מציעתא" שבמשנה] ועוד כ- 10 פעמים בסגנון דומה.
5.1
לפי הגירסא הזאת [שמובאת בערך גם ב"מתיבתא" הערה יז] שמהווה תרוץ ראשון על שאלת הגמרא, נשאלת השאלה, מדוע דברי רב אשי אלה מובאים ראשונה בגמרא למרות שהוא היה המאוחר מבין האמוראים [לפחות - מרב פפא] המתרצים את הקושיה.
5.2
ויש ליישב זאת בפשטות: תרוצו זה של רב אשי הוא התרוץ הפשוט ביותר על שאלת הגמרא ולכן הוא מוזכר ראשון מבין התרוצים.
5.3
בש"ס כ 25 מופעים של "רישא כ... וסיפא כ..." שמובאים כקושיה עם תרוצים ענייניים [וכבסוגייתנו – שלא לפי הגירסא שהבאנו].
5.4
ניתן לראות מכאן שבאופן עקרוני משנה יכולה להתאים גם לשתי שיטות תנאים שונות, ולפי מספר המופעים בש"ס ניתן להסיק שאין העדפה לומר שכל המשנה כדעת תנא אחד. ואם אמנם יש העדפה היא רק לצורך ברור ונסיון למעט במחלוקות.
6.
רבינא אמר: כולה רבנן היא, ולא זו אף זו קתני.
רב פפא אמר: כי קתני מסית זה הדיוט - להכמנה.
דתניא...
מדוע תרוצו של רבינא הוקדם לתרוצו של רב פפא שחי לפניו [רב פפא היה תלמיד של רבא ואביי ורבו של רב אשי].
6.1
אלא שהיו 3 רבינא:
1. רבינא בימי רב יוסף
2. רבינא בימי רבא
3. רבינא בימי רב אשי
ולכן, בסוגייתנו שתי האפשרויות הראשונות יכולות להתאים מפני שהיו לפני תקופת רב פפא.
7.
רש"י מסכת סנהדרין דף סז עמוד א
רבינא אמר גרס, ולא גרסינן אמר רבינא,
דאיהו ורב פפא לא פליגי,
אלא מר מתרץ חדא, ומר מתרץ חדא, ולא פליגי,
דהא בתרי מילי אוקימנא לרישא כר' שמעון, ואתו הנך אמוראי לתרוצה כרבנן, והכי פירושה: רבינא תרצה לחדא ואמר: רישא נמי רבנן, והמסית את ההדיוט לאו למעוטי מסית את הרבים אתא - אלא תרוייהו תנא להו, תנא רישא מסית את היחיד, והדר תנא סיפא המדיח זה האומר לרבים נלך ונעבוד עבודה זרה.
ולא זו אף זו קתני - כלומר אי קשיא לך ליתני מסית את הרבים ולא ליתני מסית את היחיד דהא פשיטא דכולהו מודו בה דבסקילה, אורחא לתנא למתני הכי, תנא מילתא ברישא דפשיטא ליה, והדר תנא רבותא, ולא זו דמסית יחיד בלבד בסקילה, אלא אף זו דמסית רבים בסקילה, ודלא כר' שמעון,
ורב פפא אתא אף לתרוצי לדקתני המסית זה הדיוט - לאו למעוטי נביא המסית קתני, אלא כל המסיתים קרי הדיוטות משום הכמנה, כלומר, מסית הדיוט ושוטה הוא ומדת הקלין נוהג בו, שמקילין בחייו, - שכל חייבי מיתות צריכין התראה וזה נהרג בהכמנה.
רש"י מסביר שרבינא ורב פפא לא חולקים אלא כל אחד מהם מתרץ קושי אחר בסתירה בין הרישא לסיפא במשנה.
7.1
לפי דברי רש"י ברור מדוע הגמרא הביאה את דברי רבינא לפני רב פפא – גם אם רבינא בסוגיה הוא רבינא האחרון שחי אחרי רב פפא [ואולי אף היה תלמידו, כמו רב אשי שהיה תלמידו של רב פפא].
ראה לעיל בסעיף 6.1
7.2
רבינא מתרץ את הרישא במשנה שמתאימה לרבנן בברייתא, ורב פפא מתרץ את הסיפא שהמסיט הוא הדיוט לא בא למעט נביא המסית..
7.3
ודבר חשוב מלמדנו רש"י. הוא טוען שהגירסא בגמרא צריכה להיות כמו בדפוסים "רבינא אמר" ולא: "אמר רבינא" [לא מצאתי מקור לגירסא ההפוכה "רבינא אמר", לא ב"דקדוקי סופרים" ולא ב"עדי נוסח" של בר אילן].
7.4
מה ההבדל בין "רבינא אמר" לבין "אמר רבינא" שרש"י דוחה? ["אמר רב..." - "רב... אמר"]
7.5
הסבר: אחרי תרוצו של רבינא הגמרא מביאה את תרוצו של רב פפא. "רב פפא אמר...".
רש"י סובר שאם שני התרוצים היו באים בצורה זו:
"אמר רבינא... רב פפא אמר.." – סימן ששני האמוראים חולקים זה על זה.
7.5.1
ואם הצורה היא:
"רבינא אמר... רב פפא אמר..." – סימן שאין מחלוקת ביניהם אלא, או ששניהם מביאים תרוצים שונים, או, בסוגייתנו כפי שפרש רש"י, לא רק שאינם חולקים אלא הם משלימים זה את זה.
8.
תוס' חולק על רש"י
תוספות מסכת סנהדרין דף סז עמוד א:
רבינא אמר כו' - פי' הקונטרס ול"ג אמר רבינא דאיהו ורב פפא לא פליגי
ואין זו שיטת הש"ס
ור"ת מפרש דרבינא משני כולה מתני' דהמסית זה הדיוט דמשמע הדיוט ולא נביא נמי זו אף זו קתני דתנן בסיפא המסית את ההדיוט דמשמע כל מי שמסית אפילו נביא
ורב פפא הא לא מסתבר לי' דמשום דקתני המסית את ההדיוט דאתא למימר אפילו נביא.
תוס' סובר שאם אמורא מתרץ רק חלק מהסתירה הגמ' היתה מציינת זאת במפורש [כך מסביר המהרש"א בתוס'].
8.1
אבל לא כל כך ברור מדברי תוס' האם הוא מקבל את גירסת רש"י או שמא הוא חולק עליה ובאמת גורס "אמר רבינא...". או שמא מקבל את גירסת רש"י – וכך בדפוסים – אלא שחולק על הכלל שהסברנו בדברי רש"י, והוא יסבור שגם את הביטוי "רבינא אמר... רב פפא אמר..." ניתן להסביר שהם חולקים זה על זה.
8.1.1
וזה קצת קשה, שהרי באמת בכל הש"ס דווקא מקובל שבסגנון כזה אין המשמעות של מחלוקת.
8.2
אלא יש להסביר: כאשר משנה/ברייתא/גמרא מביאה דברי חכמים לא כתרוצים אלא כמימרות אז לסדר של הביטויים יש משמעות.
8.2.1
אם אין מחלוקת אז הביטוי המתאים הוא "רב... אמר... רב אמר...", או "אמר רב... אמר רב...". ואם יש מחלוקת אזי הביטוי המתאים הוא "אמר רב... רב אמר"
8.3
אבל כאשר דברי האמוראים באים כתרוצים שונים לקושיה מסויימת אזי אין משמעות לסדר.
8.4
על כל הנ"ל דנים בעלי הכללים
ראה ב"הליכות עולם" שער י"ב
וראה על כל הנ"ל - על סוגייתנו - בספר "מרגליות הים".
