בטחון או השתדלות בפרנסה
סנהדרין נח ע"ב
"ואמר ריש לקיש מאי דכתיב עובד אדמתו ישבע לחם? אם עושה אדם עצמו כעבד לאדמה (לעסוק בה תמיד לחרישה והשקאה וניכוש ועידור. רש"י) ישבע לחם, ואם לאו לא ישבע לחם".
מכאן קשה על דברי רמח"ל במסילת ישרים בפרק כא - בדרכי קניית החסידות: "חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו... וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתשרה עליו ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות והשתדלות... הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים עושים תורתן עיקר ומלאכתן תפלה, וזה וזה נתקיים בידם, כי כיון שעשה אדם קצת מלאכה משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו ולא להצטער על שום דבר עולמי".
גם מהגמרא שהביא (ברכות דף לב ע"ב) קשה על דבריו: "וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה, תורתן היאך משתמרת, ומלאכתן היאך נעשית? אלא מתוך שחסידים הם - תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת". וכן הוא בירושלמי: (ברכות פרק ה ה"א) "על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנת במלאכתן". ולדברי המסילת ישרים אין מקום לקושיה 'ומלאכתן היאך נעשית?', שהרי אין הדבר תלוי כלל במשך זמן המלאכה. וגם תירוץ הגמרא והירושלמי הוא רק לגבי חסידים. וגם במפורש אמרו באותו עמוד (ברכות דף לב ע"ב) "תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ... דרך ארץ מנין - שנאמר חזק ונתחזק בעד עמנו וגו' ". מהו דרך ארץ? כיצד נלמד הדבר מפסוק זה? פירש רש"י: "דרך ארץ - אם אומן הוא - לאומנתו, אם סוחר הוא - לסחורתו, אם איש מלחמה הוא – למלחמתו". הרי שלא די בהתאמצות קלה לצורך מלאכתו.
וכן משמעות רש"י בקהלת פרק י, יט: "והכסף יענה את הכל - אם אין כסף אין סעודה לפיכך לא יתעצל אדם מן המלאכה כדי שיהא לו מה להוציא".
ובשו"ת הרשב"א חלק א סימן תיג: "ואפילו החסיד שבחסידים אין להם רשות לעשות במלאכתן דרך הבטחון רק כדרכו של עולם".
והמשנה ברורה (סימן קנה ס"ק ה) הביא כעין דברי המסילת ישרים, רק לגבי אי ביטול זמן לימוד קבוע: "להרויח הרבה - ואיש כזה הוא מבעלי אמנה שמאמין ובוטח בה', שלא יחסר לו מזונותיו עי"ז. וכדאיתא בירושלמי (סוטה פ"ט הי"ג) מאי אנשי אמנה כהדא דהוו צוחין ליה בפרגמטיא (פי' שהיו צועקים הקונים שיבא עם סחורתו למכור) והוי אמר לית אנא מבטל ענתי, מה דחמי למיתי מיתי. וזה לשון הקרבן עדה שם, הוי אמר אין אני מבטל השעה שקבעתי ללמוד התורה בשביל הרווחת ממון, אם ראוי שיבוא לי ריוח יבוא הוא מעצמו מהקב"ה, אף לאחר שאגמור קביעות למודי".
ואפשר שגם המסילת ישרים לא נתכוין להשתדלות מינימלית, אלא כדרך העולם, (הרמב"ם והגר"א כתבו שיעבוד שלש שעות ביום). ומה שכתב "וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו", אין הכוונה שעשוי להיות עשיר גדול, אלא שיסתפק במה שירויח. וזו כוונתו בדבריו: "הדרך האמיתי הוא דרכם של החסידים הראשונים". א"נ כוונתו כמו שממשיך: "משם והלאה אין לו אלא לבטוח בקונו", שאם ישיג מידת הבטחון כאותם חסידים, גם יצליח כמותם. וכל העניין שייך רק למי שהגיע למעלת פרק זה - 'בדרכי קניית החסידות'.
