הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"הלכתא כ... הלכתא כ... והלכתא כ..."
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין מח ע"ב
... תא שמע: אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין,
עד שלא נשתמש בהן קודש - מותר להשתמש בהן חול,
נשתמש בהן קודש - אסור להשתמש בהן חול!
- תנאי היא, דתניא: ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה - פסולות,
עור בהמה טהורה - כשירות, אף על פי שלא עיבדן לשמן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדו לשמן.
אמר ליה רבינא לרבא: מי איכא דוכתא דרמו ביה מת וארגי בגד למת?
- אמר ליה: אין, כגון שכבי דהרפניא.
דרש מרימר: הלכתא כוותיה דאביי,
ורבנן אמרי: הלכתא כוותיה דרבא.
והלכתא כוותיה דרבא.
מבנה הסוגיה:
1.
בסוגייתנו מובאת מחלוקת בין אביי ורבא אם הזמנה מילתא היא או לא.
2.
הגמרא הביאה הוכחות לשתי השיטות ודחתה את ההכרח בהם.
3.
מקור מבריייתא שמוכח ממנה כרבא ש"הזמנה לאו מילתא":
... תא שמע: אמר לאומן עשה לי תיק של ספר או נרתיק של תפילין,
עד שלא נשתמש בהן קודש - מותר להשתמש בהן חול,
נשתמש בהן קודש - אסור להשתמש בהן חול!
כלומר, עצם יחוד חפץ לשמש לקודש אינו קובעו כתשמיש קדושה להיאסר בשימוש חול עד שיעשה בו שימוש קודש בפועל.
4.
הגמרא קובעת עכשיו שמחלוקת אביי וברבא היא כמחלוקת תנאים - "תנאי היא":
- תנאי היא, דתניא: ציפן זהב או שטלה עליהן עור של בהמה טמאה - פסולות,
עור בהמה טהורה - כשירות, אף על פי שלא עיבדן לשמן.
רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף עור בהמה טהורה פסולות, עד שיעבדו לשמן.
אמר ליה רבינא לרבא: מי איכא דוכתא דרמו ביה מת וארגי בגד למת?
- אמר ליה: אין, כגון שכבי דהרפניא.
לפי רש"י: אביי - כרשב"ג, ורבא - כתנא קמא וכברייתא לעיל בסעיף 3.
לפי תוס' להיפך: אביי - כתנא קמא, ורבא - כרשב"ג וכברייתא לעיל בסעיף 3
4.1
נראה לי, שזה מקרה חריג שיש מחלוקת ראשונים כיצד להתאים מחלוקת אמוראים למחלוקת תנאים, כשהגמרא מנסחת "תנאי היא".
5.
כיצד יש להכריע במחלוקת בין אביי ורבא?
5.1
כעיקרון, הכלל הוא שהלכה כרבא נגד אביי.
5.2
בסוגייתנו נראה לי שהלכה כרבא גם בגלל שיש ברייתא שלמה כשיטתו - כמפורט לעיל בסעיף 4.
5.3
הכלל הוא שהלכה כרשב"ג במשנתנו כשהוא חולק על חכם יחיד וגם כשהוא חולק על תנא קמא. לפי רוב השיטות הכלל תקף רק כשמדובר במשנה ולא בברייתא.
5.4
אבל אם הכלל כן תקף גם בברייתא אזי יתכן שלפי רש"י אין הכרח שהלכה כרבא!
5.4.1
הסבר לנ"ל:
אם לפי האמור לעיל בסעיף 5.4 אמנם יש לפסוק הלכה כרשב"ג [בברייתא לעיל בסעיף 4] יוצא שיש לפסוק כאביי שפוסק כרשב"ג - לפי רש"י - לעיל בסעיף 4.
5.4.2
האמור לעיל נכון רק אם נסבור שכאשר מחלוקת אמוראים תלויה במחלוקת תנאים ההלכה תהיה לפי כללי ההכרעה בין התנאים ולא לפי כללי ההכרעה בין האמוראים.
6.
פסיקות שונות בגמרא:
דרש מרימר: הלכתא כוותיה דאביי,
ורבנן אמרי: הלכתא כוותיה דרבא.
נראה לי שמדובר במרימר ובני דורו שנחלקו כמי לפסוק.
7.
מיהו "מרימר":
7.1
רבו המובהק של רבינא האחרון היה מרימר.
7.2
הרמב"ם בהקדמה למשנה תורה: "מרימר ומר בר רב אשי סיימו הגמרא"
7.3
יד מלאכי כללי התלמוד כלל רנג: "ובלא זה נמי הכי כתוב בספר יוחסין דף ק"ס ע"ב מדפוס קראקא שלא הספיק "רב אשי" לגמור התלמוד וסיימוהו מרימר ומר בר רב אשי"
7.4
וכנראה שגם "רבנן" בסוגייתנו הם אנשי צוות ההכרעה של הש"ס.
8.
יתכן שהמחלוקת בין מרימר ורבנן היא כיצד להסביר את ה"תנאי היא" - לעל בסעיף 4 [האם כרש"י או כתוס'], וממילא הם נחלקו גם ביחס לכללים לעיל בסעיפים 5-5.4!
9.
הכרעה סופית:
והלכתא כוותיה דרבא.
החכמים שאחרי מרימר ובני דורו [סבוראים?] קבעו את ההלכה כרבא, כנראה בגלל האמור לעיל בסעיפים 5.1-5.3].
10.
ויתכן לומר פשוט יותר, שהגמרא הכריעה בסוגיה שלא על פי כללי הפסיקה אלא על פי בדיקה עניינית ונקודתית של הסוגיה שלפנינו. כי ידוע, שהכלל הכללי ביותר של כללי הפסיקה הוא שכל כללי הפסיקה האחרים תקפים כל עוד הגמרא עצמה לא הכריעה בנידון.
11.
מבנה סוגיה כבסוגייתנו: "הלכתא כ... הלכתא כ... והלכתא" - 3 מופעים בש"ס:
11.1
תלמוד בבלי מסכת כתובות דף מג עמוד ב:
אמר מר בר אמימר לרב אשי, הכי אמרי נהרדעי: הלכתא כוותיה דרב ששת. רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב. והלכתא כוותיה דרב.
גם כאן המחלוקת היא בין עורכי הגמרא - "מר בר אמימר" ורב אשי.
וראה מה שכתבתי על הסוגיה שם.
11.2
סוגייתנו:
תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף מח עמוד ב:
דרש מרימר: הלכתא כוותיה דאביי, ורבנן אמרי: הלכתא כוותיה דרבא. והלכתא כוותיה דרבא.
11.3
תלמוד בבלי מסכת נדה דף לו עמוד א:
אקלע מר זוטרא לאתרין ודרש: הילכתא כוותיה דרב לחומרא, והלכתא כוותיה דלוי לחומרא.
רב אשי אמר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא. דריש מרימר: הלכתא כוותיה דרב, בין לקולא בין לחומרא. והלכתא כוותיה דרב בין לקולא בין לחומרא.
גם כאן המחלוקת היא בין עורכי הגמרא - "מרימר" ורב אשי.
12.
נראה לי לחדש ["חידוש"]. כאשר "רב אשי" מובא בש"ס בפני עצמו הרי שהוא מבטא את דעת "עורך הגמרא", אבל כאשר מובא חכם נוסף בדורו שהיה אף הוא כנראה בין עורכי הגמרא - כמר בר אמימר ומרימר - הרי שאין הלכה בהכרח כדברי רב אשי. ולכן, "עורך הגמרא" האחרון [ואולי מדובר בסבוראים/גאונים] פסק סופית "והלכתא כ... ".
13.
על סוגייתנו - סנהדרין דף כח - ראה אצל הרב זיני, "רבנן סבוראי", עמודים 158-159. נראה לי שכמה הסברים שלו, שם, תלויים בכמה הסברים שלנו לעיל.
