זמן ברכת הלבנה
סנהדרין מא ע"ב - מב ע"א
"עד כמה מברכין על החדש - עד שתתמלא פגימתה. וכמה? אמר רב יעקב בר אידי אמר רב יהודה: עד שבעה, נהרדעי אמרי: עד ששה עשר. ותרוייהו כרבי יוחנן סבירא להו. הא - למיהוי כי יתרא {עד שתיראה כחצי עגול}, הא - למיהוי כי נפיא {עד שתיראה כעגול שלם}".
הגמרא פה לא עסקה בשאלה מאמתי מברכים. משמע שאין לכך הגבלה ומברכים מיד כאשר רואים את הלבנה בהתחדשותה.
יתר על כן, למה כינתה הגמרא את הברכה על הלבנה "מברכין על החֹדֶשׁ"? כי בלשון הקדמונים אין פירוש המילה חודש דוקא שלשים הימים כולם, חודש הוא התחדשות הלבנה, ככתוב: בספר שמואל (א' כ, כד) וַיְהִי הַחֹדֶשׁ וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ אֶל הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. וביחזקאל (מו, א) וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת יִפָּתֵחַ וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ יִפָּתֵחַ. (יחזקאל מו, ו) וּבְיוֹם הַחֹדֶשׁ פַּר בֶּן בָּקָר תְּמִימִם. ובמשנה: (ראש השנה פרק א משנה ז) "אב ובנו שראו את החדש, יֵלְכוּ". "מעשה בטוביה הרופא שראה את החדש בירושלם".
ובפירוש, רבי אחא בר חנינא שאמר בשם רבי אסי שאמר בשם רבי יוחנן, אמר בעצמו בדף הבא: "כל המברך על החדש בזמנו - כאילו מקבל פני שכינה, כתיב הכא: (שמות יב, ב) הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, וכתיב התם (שמות טו, ב) זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". מהו המברך על החדש בזמנו? נלמד מהמילים: הַחֹדֶשׁ הַזֶּה, כפי שפירש רש"י במקרא (שמות יב, ב) "הראהו לבנה בחידושה", כלומר ביום חידוש הלבנה.
וכך פסק הרמב"ם (הלכות ברכות פרק י הלכה יז) "כל המברך על החדש בזמנו כאילו הקביל פני השכינה, אם לא בירך עליה בליל הראשון מברך עליה עד ששה עשר יום בחדש - עד שֶׁתִּמָּלֵא פגימתה".
וכך בדיוק כתב גם הריקאנטי (סימן פו) שהיה מראשוני המקובלים והב"י מביא מדבריו.
וכך לשון ספר פרי עץ חיים: "להרח"ו ז"ל - ברכת הלבנה אנו אומרים בראש חודש, לפי שאז היא מתחדשת".
ואמנם כתב הבית יוסף (אורח חיים סימן תכו) "והר"י ג'יקטילי"א בעל שערי אורה כתב בתשובה שעל פי הקבלה אין לברך על חידוש הלבנה עד שיעברו עליה ז' ימים".
אלא שאותו קובץ תשובות המיוחסות למקובל הקדום רבי יוסף ג'יקאטיליה בעל שערי אורה, בודאי אינם ממנו אלא מאוחרות הרבה יותר שהרי מוזכרים בו דברי רבי יעקב בעל הטורים.
ודעה זו סותרת את דברי הגמרא, כי לדעת רב יעקב בר אידי ורב יהודה מברכים רק עד לשבעה לחודש, וגם נהרדעי לא חלקו עליהם בענין תחילת זמן הברכה. והב"י עצמו הביא גם את דברי הכל בו (סי' מג, ג ע"ב) שלכתחלה מברכין דוקא עד ז', כלומר כדעה הראשונה שבגמרא.
והאריז"ל מרא דעלמא בענייני קבלה, לא רק בדין זה חלק במפורש, אלא כלל גדול אמר בענין מנהגי הנוסחים: "אבל מה שהוא מיוסד על פי הדין המפורש בתלמוד, זה הוא שוה לכל נפש ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים".
