סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים כְּפֶלַח הָרִמּוֹן
סנהדרין לז ע"א
"(שיר השירים ז, ג) סוּגָה בַּשּׁוֹשַׁנִּים, שאפילו כסוגה של שושנים לא יפרצו בהן פרצות. והיינו דאמר ליה ההוא מינא לרב כהנא: אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת? - אמר ליה: התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, שאפילו כסוגה בשושנים - לא יפרצו בהן פרצות.
ריש לקיש אמר: מהכא - (שיר השירים ו, ז) כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ, אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון.
רבי זירא אמר: מהכא - (בראשית כז, כז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו".
רש"י פירש: "סוגה בשושנים - גדורה בשושנים, כלומר: באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הם נפרשין מן העבירה ואין צריך גדר אבנים להפסיקן, שאפילו אין רחוקין מן העבירה אלא גדר שושנים מפסיק ביניהם לא יפרצו בה פרצות הגדר".
לפירושו זהו שאמרו "והיינו", שאותה גדר קלה די בה לישראל לעמוד בפני היצר בהיותו כאש בנעורת. אך ההמשך קשה: "ריש לקיש אמר מהכא" – מה הקשר בין הריקנין המלאין מצוות לבין הגדר הקלה?
וצריך לבאר שגם הריקנין בישראל אינם פרוצים, לכן די להם בגדר קלה. שאילו על פרוצים ממש אמרו (קידושין דף פ ע"ב; עבודה זרה דף כה ע"ב) שאפילו בהיותם בין עשרה אנשים אין די בזה לשומרם ונחשב ליחוד האסור.
פירוש אחר ביאר תוספות: "התורה העידה עלינו סוגה בשושנים - לענין דם נדות נדרש כשאומרת דם כשושנה אדומה ראיתי מיד פורש".
כלומר שהשושנים אינם מציינים את הגדר הקלה, אלא את אדמומיות הדם שיודעים ישראל להזהר בה. לפי זה מתפרש ההמשך: "שאפילו כסוגה בשושנים - לא יפרצו בהן פרצות", שאפילו סייג ידיעת האיסור לבדו די בו לטומאת השושנים.
וכך מתפרש גם ההמשך כפירוש תוספות הרא"ש: "כפלח הרמון רקתך. דם הנדה אדום הוא כמי רמונים".
והקשר בין דרשות הגמרא שהן עוסקות בצדקות ישראל בהרחקתם מאודם טומאת הנדה.
פירוש אחר ביאר היד רמ"ה: "סוגה בשושנים כו' שאפילו סוגה בשושנים, שאין כאן שום סייג למנוע בני אדם להכנס, וכל שכן שהשושנים מרגילים בני אדם לבא, לא יפרצו בהן פרצות. כדמפרש ואזיל גבי נדה שאע"פ שהאש דבוקה בנעורת אינה מהבהבת ופשוטה היא".
כלומר שהשושנים אינם מציינים את הגדר הקלה, אלא את אדמומיות להט היצר. ולפי זה מתפרש היטב ההמשך: "שאפילו כסוגה בשושנים - לא יפרצו בהן פרצות", שסייג ידיעת האיסור לבדו די בו אפילו לאיסור לוהט כשושנים.
וזהו שממשיכה הגמרא: "ריש לקיש אמר מהכא - (שיר השירים ו, ז) כְּפֶלַח הָרִמּוֹן רַקָּתֵךְ - אפילו ריקנין שבך מלאין מצוות כרמון".
גם הרימון אדום כשושנה. שאפילו ריקנין השטופים ביצר כאדמימות הרימון, מלאין מצוות כרמון. ואפילו הבוגדים, מעלים ריח גן עדן, וכדברי המשך הגמרא: "רבי זירא אמר מהכא - (בראשית כז, כז) וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו - אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו".
