הארה שבועית מהתלמוד הירושלמי במסגרת הדף היומי

הרב נוחם בלס, מכון הירושלמי

סנהדרין מג ע"ב

בבלי סנהדרין מג, ב:
"אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון: לפי שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן. כתנאי: הנסתרת לה' אלהינו והנגלת לנו ולבנינו עד עולם למה נקוד על לנו ולבנינו ועל עי"ן שבעד? מלמד שלא ענש על הנסתרות עד שעברו ישראל את הירדן, דברי רבי יהודה, אמר ליה רבי נחמיה: וכי ענש על הנסתרות לעולם? והלא כבר נאמר עד עולם. אלא כשם שלא ענש על הנסתרות - כך לא ענש על עונשין שבגלוי עד שעברו ישראל את הירדן.
עכן מאי טעמא איענוש? - משום דהוו ידעי ביה אשתו ובניו".

נחלקו התנאים בבבלי מדוע נענשו כל העם בתקופת יהושע הרי רק עכן עבר על החרם?
רבי יהודה: מדובר לאחר שעמ"י עבר את הירדן, ולאחר שעברו את הירדן יש ערבות גם על דברים נסתרים כמו בעכן, למרות שאף אחד לא ידע ממעשהו.
רבי נחמיה: מדובר שאשתו ובניו ידעו, ממילא הם ספרו לאנשים אחרים, ומזה שהצבור ידע ושתק הוא נענש על כך בדיוק כמו עכן.
לשיטת שיש ערבות בנסתרות מוסיף הירושלמי בסוטה פרק ז, ה ביאור:
"אמר רבי לוי ביבנה הותרה הרצועה יצתה בת קול ואמרה אין לכם עסק בנסתרות".

הירושלמי מוסיף שרק שכאשר המשפט העברי היה בתפארתו אז היה ערבות גם על הנסתרות, אך שחכמים עוברים ליבנה אין מקום לערבות על הנסתרות.
וזה לשון הירושלמי בהוריות א, א:
" אין חייבין עד שתהא הורייה מלשכת הגזית אמר רבי יוחנן טעמא דהך תנייא [דברים יז, י]: מן המקום ההוא אשר יבחר ה'".
מבואר בירושלמי שאין דין זקן ממרא ביבנה ושאר המקומות, רק בביה"ד הגדול בירושלים.

יוצא אם כן לפי הירושלמי שאין משפט עברי חזק ממילא אין מקום לערבות על הנסתרות, מפני שאין הרתעה. כאשר יש ביה"ד חזק זה גורם לכך שהפרט לא יעיז לעשות איסור גם בצנעה, ואם קורה מצב שהיחיד מעז לעבור בצנעה זה מראה שאינו מפחד מהסנהדרין ועל זה ראוי להעניש את כולם.
אבל שמערכת המשפט שהיא מערכת האכיפה כושלת ממילא אין מקום לחייב את הציבור בשביל היחיד. (רעיון זה לקחתי מהעלה תמר בסוטה ז ה)
רעיון זה מוצאים גם בעגלה ערופה על מה נאמר המשפט "ידנו לא שפכה את הדם הזה". הירושלמי סוטה ט, ו מביא מחלוקת בין חכמי א"י לחכמי בבל.
"רבנין דהכא (חכמי א"י) פתרין קרייא בהורג. ורבנין דתמן (חכמי בבל) פתרין קרייא בנהרג. רבנין דהכא (חכמי א"י) פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו.
ורבנין דתמן (חכמי בבל) פתרין קרייא בנהרג לא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה. ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה".

לפי חכמי א"י אם אדם רצח זה אשמת הביה"ד. ביה"ד תפקידו ליצור הרתעה, ואם אין הרתעה ולא הורגים רוצחים וכתוצאה מכך נהרגים אנשים זה בעיה ציבורית רצינית חמורה ובעקבות כך יש טקס שלם של עגלה ערופה מהעיר הקרובה לביה"ד של כג דיינים שיכולים לדון דיני נפשות. מפני שעל הביה"ד לבער קוצים מן הכרם.