טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים - תן זהוב
"שלש שורות כו'. אמר אביי: שמע מינה כי ניידי כולהו ניידי. ולימא להו עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי! אמר אביי, דאמרי ליה הכי: הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" (סנהדרין, לז ע"א).
פירוש: שנינו במשנה כי שָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת היו שם והעולה מראש שורה אחורית יושב בסוף שורה שלפניה. אָמַר אַבַּיֵי: שְׁמַע מִינָּהּ כִּי נָיְידֵי [כאשר זזים] הם ממקום אחד כּוּלְּהוּ נָיְידֵי [כולם כאחד זזים]. ואומרים: וְלֵימָא לְהוּ [ושיאמר להם] זה שעלה משורה שניה לשורה ראשונה: עַד הָאִידָּנָא הֲוָה יָתֵיבְנָא בְּרֵישָׁא [עד עכשיו הייתי יושב בראש השורה], הָשְׁתָּא מוֹתְבִיתוּ לִי בְּדַנְבֵי [עכשיו מושיבים אתם אותי בזנבות, בסוף]! אָמַר אַבַּיֵי: דְּאָמְרִי לֵיהּ הָכִי [שאומרים לו כך] כמאמר החכם: הֱוֵי זָנָב לָאֲרָיוֹת וְאַל תְּהִי ראשׁ לַשּׁוּעָלִים, שראוי לאדם להיות אחרון בין הגדולים מאשר ראשון לקטנים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: תן זהוב (מצוי) שם באנגלית: Golden Jackal שם מדעי: Canis aureus
שם נרדף במקורות: שועל, תעלא
שם עברי: שועל מצוי (אדום) שם באנגלית: Red fox שם מדעי: Vulpes vulpes
שם נרדף במקורות: תעלא
נושא מרכזי: זנב האריה וראש השועל?
לריכוז המאמרים שנכתבו על השועל הקש/י כאן.
מקובל לטעון שהשם שועל במקורות מתייחס הן לתן הזהוב (תמונה 1) והן לשועל המצוי (תמונות 2-3). שני מינים אלו שייכים למשפחת הכלביים ונפוצים יחסית באזורנו. שני מינים אלו שונים זה מזה בפרטי מבנה והתנהגות העשויים לעיתים לסייע לנו לקבוע לאיזה מביניהם מתייחס מקור זה או אחר. בשופטים (טו ד') אנו קוראים: "וילך שמשון וילכד שלש מאות שועלים ויקח לפדים ויפן זנב אל זנב וישם לפיד אחד בין שני הזנבות בתוך". התאור של הפניית הזנבות והנחת הלפידים ביניהם הולם טוב יותר את השועל משום שזנבו הארוך והשעיר מגיע בעת תנועה כמעט עד הקרקע. עדות לזהות השועלים שהציתו אש בשדות פלשתים נמצאה בפסיפס בית כנסת מתקופת התלמוד שהתגלה ליד חוקוק (תמונה 4). הפסיפס כולל תיאור מקראי של שמשון הגיבור ושני זוגות שועלים שלפיד בוער נקשר בין זנבותיהם, כמתואר בספר שופטים. ראו דיווח כאן.
בניגוד ל"שועל" בספור על שמשון הרי שזהות ה"שועל" בפתגם שבו משתמש אביי (אבות, פ"ד מט"ו): "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" איננה חד משמעית. ממשנה זו משתמע שהן האריות והן השועלים הם בעלי חיים חברתיים שקיימת בהם היררכיה מעמדית ועל פי המשנה עדיף להיות בתחתית הפירמידה השלטונית של האריות על פני ראש הפירמידה בקרב השועלים. בלהקות האריות אכן קיים מדרג חברתי אך אין לו מקבילה בין השועלים המצויים היחידאים. לעומת זאת התנים חיים בחבורות מלוכדות בעלות מדרג חברתי יציב בדומה לאריות. מאידך גיסא, לפחות על פי מפרשי המשנה המתייחסים לפקחות ה"שועל", תכונה זו הולמת טוב יותר את השועל המצוי. דוגמה לפירוש המתייחס לפיקחות השועל ולסיבה שבגללה הוא שימש כמודל לא רצוי מובאת בתוספות יום טוב (אבות, שם):
"ואל תהי ראש לשועלים - יש לדקדק בשלמא אריות הכי נכבד הוא ומושל בכל החיות וכחו וגבורתו גדול. יצדק אל הנמשל שיתחבר לגדולים אנשי השם גבורי כח לסבול עול התורה. אבל שועלים שודאי שיש חיות פחותות מהם ולמה המשיל בהם. ומד"ש בשם הר"י לירמא שלא יתרשל מללמוד החכמה עד שיצטרך לנצח בערמות ותחבולות כגון שתשחק ותלעג על חברך ובזה יסתתמו טענותיו וכיוצא בזה ותהיה דומה לשועלים המנצחים לשאר בהמות וחיות בערמות מצד מיעוט כחם ע"כ".
בפולקלור של עמים רבים נחשב השועל לבעל חיים פיקח במיוחד. גם במקורותינו זכה ה"שועל" לתואר "פקח שבחיות". בגמרא בברכות (סא ע"ב) מסופר על המשל שנתן רבי עקיבא לפפוס בן יהודה: "... אמר לו: אמשול לך משל, למה הדבר דומה? לשועל שהיה מהלך על גב הנהר, וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום, אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה, ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות? לא פקח אתה, אלא טפש אתה!". אולי גרמו לתדמית השועל עיניו הגדולות וחוטמו המחודד, המקנים לו ארשת פנים של אדם פיקח. באנגליה, שם ציד השועלים הוא ספורט מקובל על האצולה, ידועים סיפורים רבים בדבר הפיקחות הרבה שמגלים השועלים בניסיון להתחמק מלהקות כלבי הצייד הרודפים אחריהם. למשל, ידוע שהשועלים בורחים מרודפיהם למקומות שריח עקבותיהם מיטשטש כגון נחלים, כבישים ופסי רכבות, וכך נדרסים הכלבים הרודפים. הרב י. מ. שטרן מתאר בספרו "אוצר הידיעות החדש" תחבולה מתוחכמת של השועל שהובאה במדרש קהלת (עדיין לא מצאתי את המקור). כאשר רודפים אחריו הוא מפיל את עצמו, מפסיק לנשום ומעמיד פנים כאילו הוא מת עד שחולפת הסכנה. תופעה זו הנקראת "התחזות למת" (Apparent death) אכן קיימת בשועלים אלא שהיא ידועה יותר כמיושמת לצורך טריפה ולא להגנה. השועל המצוי, מאמץ את טקטיקה זו כדי למשוך עורביים. הם מזהים את השועל כפגר, ניגשים אליו, וכאשר הם בקרבתו הוא מתנפל אליהם.
ייתכן גם שדימוי השועל כפיקח הגיע מהעובדה שהשועל הוא חיה טורפת, אך לא נראה חזק במיוחד אלא רזה וכחוש, ולכן הניחו שהעורמה היא זו שעוזרת לו לתפוס את טרפו. הוא מוכן להסתפק בכל טרף קטן שהוא מוצא, כולל ארנבות, ציפורים, ביצים ועכברים.
הפתגם "הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים" זכה לפירושים רבים שבבסיס כולם עומדות שתי הנחות מקובלות: א. מעמדו של האריה גבוה משל השועל. ב. מעמדו של הראש גבוה משל הזנב. האריה "מלך החיות" מכובד מהשועל ואילו הראש, שבו המוח ואיברי החוש, החיוני לחיים, מכובד מהזנב. הזנב הפך לסמל של גנאי ולכן חבר הסנהדרין שעולה מהשורה השניה לסוף השורה הראשונה עלול להתרעם: "עד האידנא הוה יתיבנא ברישא השתא מותביתו לי בדנבי? מעמדו הנחות של הזנב נובע לא רק מהיותו בקצה האחורי של הגוף או בצד המנוגד לראש אלא אולי גם מאופי תפקידיו שבדרך כלל אינם בעלי חשיבות קריטית (על תפקידי הזנב קראו ב"הרחבה"). במיני יונקים רבים הסרת הזנב כמעט איננה פוגעת בתיפקודם ואצל יונקים תת-קרקעיים הזנב חסר או קצר מאוד מלכתחילה.
התייחסות למבנה הזנבות של האריה והשועל כהסבר לבחירתם בפתגם נמצאת בפירושו של רבי מתתיה היצהרי (עדיין לא בדקתי את הריאליה של הסברו):
"אמרו הוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים, כי זנב ארי ארי. ועוד כי טבע זנב הארי להתעקם נגד הראש, רמז אל המשתדל ומתדבק בעפר רגלי הנכבדים יהיה נכבד ומעולה. ואל תהי ראש לשועלים כי ראש שועל שועל. ועוד כי טבע השועל לעקם ראשו תמיד אל זנבו, לרמוז כי המתחבר אל השפלים ימשך לו שפלות במדותיו ובדעותיו ובהנהגותיו".
בספר תולדות יעקב יוסף (פרשת חקת) מובא הסבר זה בניסוח מעט שונה:
"ובזה תבין מ"ש היעב"ץ במשנה דאבות פ"ד (מט"ו) רבי מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם, והוי זנב לאריות ואל תהי ראש לשועלים וכו'. בשם הריב"ן שושן, כי הארי מעלה זנבו על ראשו, והשועל מוריד ראשו תחת זנבו. כמוהו בבני אדם הנכבד מכבד לקטן ממנו, ורואה לו מעלה עליו. והנקלה מבזה להנכבד ממנו ומורידו לארץ וכו', יעו"ש".
הרחבה
תפקיד הזנב ביונקים
לרוב היונקים יש זנב, ורק מינים מעטים יחסית, כגון קופים אחדים, שפנים ועצלנים, הם חסרי זנב חיצוני, אם כי יש בגופם כמה חוליות זנב. אצל יונקים קופצים כקנגורו וירבוע משמש הזנב כ"רגל" נוספת, כמשען לגוף בעת ישיבה. במינים קופצים ורצים הוא משמש גם כאיבר היגוי, שבעזרתו ניתן לשנות את כיוון התנועה תוך קפיצה באוויר או תוך כדי ריצה מהירה. במינים מטפסים, בעיקר בקופים דרום-אמריקניים ויונקי-כיס מטפסים, משמש הזנב לעתים ללפיתת ענפים. חלק מהזנב הלופת עשוי להיות עירום משער. ביונקים ימיים, כלווייתנים, וביונקים החיים במים המוקפים ביבשה, כבונה, התפתח הזנב לאיבר שחייה. משוטח המשמש כמשוט.
בעלי פרסות משתמשים בזנב כאמצעי להרחקת יתושים וזבובים. זנבם ארוך ומצויד במשערת ארוכה בקצהו. אצל יונקים אחדים משמש הזנב כאמצעי תקשורת: לבעלי פרסות רבים יש זנב שחור ואילו האחוריים הם לבנים. הניגוד בין שני צבעים אלה מודגש לעתים על-ידי הגדלת השטח הלבן באמצעות סימור השערות הלבנות לצדדים ועל-ידי תנועות הזנב. לעתים מצוי ניגוד צבעים על הזנב עצמו, שהוא בעל משערת שחורה ולבנה, כמו אצל הירבוע.
רשימת מקורות:
אנציקלופדיה החי והצומח של א"י, כרך 7, עמ' 22.
מ. דור, החי בימי המקרא המשנה והתלמוד (עמ' 67).
לעיון נוסף:
על "שועלים קטנים מחבלים כרמים" ראו מצגת שערך חנוך פלסר משדה אליהו. לצפיה לחצו כאן
בפורטל "הדף היומי": "כדמסיק תעלה מבי כרבא" - מידע נוסף על התנהגות השועל.
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
