הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
הלכה כסתם משנה
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין לד ע"ב
דיני ממונות דנין ביום וכו'. (סימן: משפ"ט מענ"ה מט"ה).
מנהני מילי?
אמר רבי חייא בר פפא דאמר קרא +שמות י"ח+ ושפטו את העם בכל עת. -
... הא כיצד? יום - לתחלת דין,
לילה - לגמר דין.
מתניתין דלא כרבי מאיר, דתניא, היה רבי מאיר אומר: מה תלמוד לומר +דברים כ"א+ על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע,
וכי מה ענין ריבים אצל נגעים?
אלא מקיש ריבים לנגעים:
מה נגעים ביום, דכתיב +ויקרא י"ג+ וביום הראות בו - אף ריבים ביום.
ומה נגעים שלא בסומין - דכתיב +ויקרא י"ג+ לכל מראה עיני הכהן - אף ריבים שלא בסומין...
ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן, דהוה דאין דינא,
ולא אמר ליה רבי יוחנן ולא מידי. -
היכי עביד הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: כל הכשר לדון כשר להעיד,
ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון.
ואמר רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו! -
רבי יוחנן סתמא אחריתא אשכח:
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, -
מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא? -
אי בעית אימא: סתמא דרבים עדיף,
ואי בעית אימא: משום דקתני לה גבי הלכתא דדינא.
מבנה הסוגיה:
1.
הדין במשנה ומקורו:
דיני ממונות דנין ביום וכו'. (סימן: משפ"ט מענ"ה מט"ה).
מנהני מילי?
אמר רבי חייא בר פפא דאמר קרא +שמות י"ח+ ושפטו את העם בכל עת. -
אי הכי, תחלת דין נמי! -
כדרבא,
דרבא רמי:
כתיב ושפטו את העם בכל עת
וכתיב +דברים כ"א+ והיה ביום הנחילו את בניו,
הא כיצד? יום - לתחלת דין,
לילה - לגמר דין.
2.
מתניתין דלא כרבי מאיר,
דתניא, היה רבי מאיר אומר:
"היה רבי מאיר אומר". לא בהכרח שהברייתא עצמה רומזת שחכמים חולקים עליו.
מה תלמוד לומר +דברים כ"א+ על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע,
וכי מה ענין ריבים אצל נגעים?
אלא מקיש ריבים לנגעים:
מה נגעים ביום, דכתיב +ויקרא י"ג+ וביום הראות בו - אף ריבים ביום.
ומה נגעים שלא בסומין - דכתיב +ויקרא י"ג+ לכל מראה עיני הכהן - אף ריבים שלא בסומין.
בברייתא של רבי מאיר מובאות שתי מסקנות לענייננו:
א. רבי מאיר סובר שאין דנים אלא ביום.
ב. סומא פסול לדון [סומא פסול לגמרי לדון בדיני ממונות בין ביום בין בלילה]
2.1
עד כאן הוכחה שמשנתנו איננה כרבי מאיר בברייתא.
משנתנו סוברת שגמר דין מותר גם בלילה. כך נאמר במשנה במפורש.
2.1.1
ולא כרבי מאיר בסעיף קטן א.
וצריך לומר שהגמרא מבינה שאין לחלק בדרשה של רבי מאיר בין גמר דין לתחילת דין ושניהם צריכים להיות ביום.
2.2
נציין שמשנתנו היא "סתם משנה", וממילא ברור, שלגבי משנתנו לא תקף הכלל "סתם משנה רבי מאיר".
2.3
הערה: האם הניסוח בברייתא "היה רבי מאיר אומר..." מעיד שחכמים חולקים עליו?
2.3.1
"מתניתין דלא כרבי מאיר" - 7 מופעים בש"ס [לפחות ב-2 מהם לא נשאר למסקנה].
3.
מקרה עם רבי יוחנן [לא כרבי מאיר]:
... ההוא סמיא דהוה בשבבותיה דרבי יוחנן, דהוה דאין דינא,
ולא אמר ליה רבי יוחנן ולא מידי. -
משמע שרבי יוחנן התיר לסומא לדון - ולא כרבי מאיר בברייתא. [כדין השני של רבי מאיר - לעיל בסעיף 2-ב].
3.1
דרך אגב נלמד מכאן, שגם שתיקה של תלמיד חכם נחשבת כהסכמה [מעין "שתיקה כהודאה" במובן הרחב].
4.
מקשה הגמרא:
היכי עביד הכי? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן: כל הכשר לדון כשר להעיד,
ויש שכשר להעיד ואין כשר לדון.
ואמר רבי יוחנן: לאתויי סומא באחת מעיניו! -
הגמרא מצטטת סוגיה במסכת נדה דף מט, שבה משתמע מהמשנה שסומא פסול לדון [וכרבי מאיר בברייתא].
4.1
נעיר: הקושיה היא רק על פי מה שרבי יוחנן עצמו הסביר שם את המשנה.
4.2
לאור הנ"ל יתכן שהקושיה בסוגייתנו על רבי יוחנן היא "חזקה", כי לפי דברי רבי יוחנן עצמו במשנה שם + הכלל הכללי של רבי יוחנן עצמו, שיש לפסוק כסתם משנה - וממילא יש לפסוק כמשנה במסכת נדה - קשה על רבי יוחנן עצמו בסוגייתנו ששתק כשראה סומא דן דין.
5.
מיישבת הגמרא:
רבי יוחנן סתמא אחריתא אשכח:
דיני ממונות דנין ביום וגומרין בלילה, -
רבי יוחנן נהג כמשנתנו שגם היא "סתם משנה".
5.1
קצת קשה מדוע הגמרא לא מנסחת "רבי יוחנן כתנא דידן", וכדומה.
5.2
תשובת הגמרא מבוססת על ההנחה שסומא באחת מעיניו דומה לדין שנעשה בלילה על ידי דיין שאינו סומא. ולפי זה משמע שמשנתנו מתירה לסומא לדון, ולא כרבי מאיר, וכן לא כסתם משנה במסכת נדה - לעיל בסעיף 4.
5.2.1
הערה: תשובת הגמרא איננה מבוססת על פשט משנתנו, אלא בתוספת ההסבר שבסעיף 5.2.
לפי זה ניתן להסיק שהכלל של "הלכה כסתם משנה" מתייחס גם לדין שלא נאמר במשנה בפירוש!
וכך גם לגבי המשנה במסכת נדה - ראה לעיל בסעיף 4.1 .
6.
מקשה הגמרא:
מאי אולמיה דהאי סתמא מהאי סתמא? -
מדוע רבי יוחנן בהתנהגותו לעיל בסעיף 3 פסק כמשנתנו שסומא כשר לדון, ולא כמשנה במסכת נדה שסומא פסול לדון.
6.1
הערה: מדוע לא נוכל ליישב:
א. סמכותו של רבי יוחנן להכריע בין שתי ה"סתם משנה" מכח מסורת או מכח סברא.
ב. אולי רבי יוחנן ידע מבחינה עובדתית-היסטורית איזו משנה [משנתנו] "רבי" כתב לאחרונה - כך שהלכה דווקא כמותה.
7.
מיישבת הגמרא:
אי בעית אימא: סתמא דרבים עדיף,
עדיפה משנתנו שהיא כחכמים ואינה כרבי מאיר על פני המשנה במסכת נדה שהיא כדעת יחיד - כרבי מאיר.
7.1
נראה לי שההסבר לעיל מבוסס על ההנחה שבסעיף 2.3, שהביטוי בברייתא "היה רבי מאיר אומר" משמעו, שחכמים חולקים עליו!!!
7.2
רש"י מסכת סנהדרין דף לד עמוד ב: "סתמא דרבים עדיף - דההיא ר' מאיר היא, וכיון דבדוכתא אחריתי הדר רבי וסתם כרבנן - עבדינא כוותיה".
כלומר, סביר יותר ש"רבי" חזר בו מ"סתם משנה" שהיא כדעת יחיד לטובת "סתם משנה" [משנתנו] שהיא כדעת רבים.
8.
הגמרא מתרצת תרוץ נוסף:
ואי בעית אימא: משום דקתני לה גבי הלכתא דדינא.
סוגייתנו היא סוגיה עיקרית [ולא כבדרך אגב - "אגב גררא"] בנושא של הפסולים והכשרים לדון. ולכן כאן "רבי" פסק [על ידי קביעת משנתנו כ"סתם משנה"] פסיקה אחרונה.
8.1
רש"י מסכת סנהדרין דף לד עמוד ב:
משום דקתני לה - להא דדנין בלילה גבי הלכתא, דדינא הכא, בסנהדרין לב, א) תניא רבי גבי דיני ממונות שמע מינה עיקר היא למילף מינה,
דאילו ההיא דכל הכשר במסכת נדה מט, ב) תניא רבי אגב גררא, דתניא התם כי הני מילי טובא בפרק בא סימן, הלכך לאו אליבא דהלכתא סתם אלא משום דמצריך,
ותני הנך דדמו אהדדי כגון כל שחייב בראשית הגז - חייב במתנות, ויש שחייב במתנות ואין חייב בראשית הגז ודכוותיה טובא.
9.
יתכן שהביטוי "הלכתא דדינא" מתאים קצת גם לביטויים "סוגיא דשמעתא" ו"סוגיא דעלמא" - בדף הקודם.
9.1
ויש לדון אם ההסבר השני בגמרא חולק על ההסבר הראשון, וסובר שאין עדיפות ל"סתמא דרבים"! [והאם קשור לנושא הכללי של "יחיד ורבים"].
10.
ראה גם מה שכתבנו על מסכת בבא קמא דף סט ועל הסוגיה המקבילה לסוגייתנו במסכת נדה דף נ.
