תוצאות נלוות / רפי זברגר

סנהדרין כג ע"א-ע"ב

הקדמה

למדנו במשנה בתחילת הדף, מחלוקת רבי מאיר וחכמים, בנוגע לפסילת עדים: זה פוסל עדיו של זה, וזה פוסל עדיו של זה, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים: אימתי - בזמן שמביא עליהן ראיה שהן קרובין או פסולין, אבל אם היו כשרין - אינו יכול לפוסלן. לפי רבי מאיר, בעל הדין יכול להעיד עדות הפוסלת את העדים שהביא בעל הדין כנגדו, וחכמים לא מכשירים עדות זו. בגמרא ישנם מספר הסברים לדינו של רבי מאיר, כיצד הוא סובר שיכול בעל דין לפסול עדים של הצד שכנגד.
 

הנושא

נתמקד בהסברו של רבי אלעזר, המעמיד את המשנה במקרה: בבא הוא ואחר לפוסלן.
מדובר שהבעל דין ועד אחר נוסף מעידים שניהם על כך שהעדים עצמם פסולים. 
מקשה מיד הגמרא: כל כמיניה? נוגע בעדותו הוא! כיצד אנו מקבלים את עדותו, הרי הוא נוגע בעדות, שכן הוא פוסל את העדים אשר באים להעיד כנגדו, למרות שאין הוא עד יחיד, ולכן אין אפשרות לקבל עדות זו?
מתרץ רב אחא בנו של רב איקא: כגון שקרא עליו ערער. הבעל דין והעד הנוסף ''מערערים'' את כושרם של העדים להעיד. הם מעידים על ''שמם'' הטוב של העדים, ולכן אנו יכולים לקבל עדותם. 
הגמרא מנסה להבין את תורף התשובה, ושואלת: ערער דמאי? מה הם באים לערער?
ניסיון ראשון של הגמרא: אילימא ערער דגזלנותא – אם מדובר שהם מעידים על כך שהעדים הם גזלנים ולכן אינם כשרים להעיד? על כך מיד דוחה הגמרא: כל כמיניה? נוגע בעדותו הוא! בעל דין אינו יכול להיות נאמן לפסול עדים אחרים משום סיבה זו, שכן, כמו שאמרנו קודם, בנושא זה הוא ''נוגע בעדות'' ופסול בעצמו מלהעיד על כך. 
לכן מעמידה הגמרא את עדותם ב: ערער דפגם משפחה. העדות שלהם על ''פסול משפחה''. מסביר רש''י שהם מעידים על כך שהעד שייך ל''משפחת עבדים כנענים'' ולכן גם העד עצמו נפסל. עדות כזאת אינה מוגדרת ''נוגע בעדות'' כיוון שהוא מעיד על המשפחה ולא על העד עצמו. אם כן, מסבירה הגמרא את מחלוקת התנאים במשנה: 
רבי מאיר סבר: הני אמשפחה קמסהדי, ואיהו ממילא קפסיל. ורבנן סברי: סוף סוף נוגע בעדותו הוא. 
העדות היא על "משפחת העד", ולכן מותר להעיד, למרות שתוצאת העדות שהעד נפסל מכיוון שגם הוא ''בן משפחת פסול'', אבל מכיוון שהעדות לא נוגעת רק בעד, היא מתקבלת. לעומתו, חכמים פוסלים גם עדות כזאת, עקב כך שהתוצאה של העדות ''נוגעת בעדותו'' לכן אינו יכול להעיד על ''פסול משפחה''.
 

מהו המסר?

לפי העמדה של רב אחא לעיל, למדנו על " עיקרון תוצאת לוואי''. בעל הדין מעיד על ''פסול המשפחה'' ותוצאת לוואי שלה שהעד עצמו שהעיד כנגדו נפסל. עיקרון זה מלמד אותנו לשים לב, לא רק על מעשינו ומשמעותם, אלא גם על "תוצאות נלוות" בעקבות מעשינו, דבורינו וכדו'. לפעמים הפעולה עצמה איננה גרועה ושלילית, אך התוצאה אשר באה בעקבותיה לא טובה. נציג דוגמא אחת מהלכות לשון הרע, המכונה ''אבק לשון הרע''. אם מדברים ומספרים דברים טובים על בני אדם מסוימים, לפעמים דיבור זה נקרא ''אבק לשון הרע'' ואסור. אם למשל, אדם אומר לחברו, כי פלוני לא עשה עבירה, אך מתוך ההקשר של הדברים, חברו יכול להבין, כי אמנם פלוני לא עבר עבירה אך אלמוני כן עבר.
זהו ''אבק לשון הרע'' ואסור. קשה מאוד ליישם זאת אך יש להשתדל מאוד.
כמו כן, בכל מיני מצבים אחרים, יש לשים לב, לא רק לעצם המעשה הנעשה, אלא גם לתוצאות הנלוות.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]