הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
"והאמר..." כשהציטוט לא מדוייק
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין כג ע"א
גמרא. מאי זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד? בתלתא סגי! -
הכי קאמר: כשזה בורר לו בית דין אחד, וזה בורר לו בית דין אחד - שניהן בוררין להן עוד אחד.
ואפילו לוה מצי מעכב?
והאמר רבי אלעזר: לא שנו אלא מלוה, אבל לוה - כופין אותו ודן בעירו! -
1.
הגמרא מקשה שלא יתכן להסביר שהלוה יכול לסרב לבי"ד שבחר המלוה [וכן לגבי שאר תובע ונתבע] שהרי רבי אלעזר קבע שלוה "כופין אותו ודן בעירו".
2.
הפרשנים מעירים שדברי רבי אלעזר אינם ציטוט ממש מדבריו, אלא שכך הגמרא פרשה את דבריו של רבי אלעזר [סנהדרין דף לא ב].
3.
בהמשך המסכת (סנהדרין דך לא, ב) אומרת הגמרא:
אמר ר' יוחנן: התוקף את חברו בדין, אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך למקום הוועד, כופין אותו וילך למקום הוועד. אמר לפניו רבי אלעזר... אלא כופין אותו ודן בעירו...
אמר אמימר, הילכתא: כופין אותו וילך למקום הוועד.
אמר ליה רב אשי לאמימר: והא אמר רבי אלעזר: כופין אותו ודן בעירו!
- הני מילי היכא דקאמר ליה לווה למלוה; אבל מלוה - עבד לווה לאיש מלוה.
4.
לפי גמרא זו, רבי אלעזר לא חילק בין מלוה ללווה, אלא אמר באופן כללי "כופין אותו ודן בעירו", ולפיכך מקשה רב אשי, שדין זה סותר את דברי אמימר, שניתן לכפות דיון בעיר אחרת.
5.
רק מתוך הקושיה, מתרצת הגמרא, שיש לחלק בין המלוה ללווה - המלווה יכול לדרוש דיון בעיר אחרת, ואילו הלווה אינ יכול לדרוש זאת.
6.
ולכאורה הדברים תמוהים מאד, שהרי בדף כג, א חילוק זה מופיע במפורש בדברי ר' אלעזר עצמו.
7.
נראה ברור, שאכן דברי ר' אלעזר במקורם היו אמירה כללית, כפי המופיע בדף לא: "כופין אותו ודן בעירו", ללא פירוט האם מדובר במלווה או בלווה.
7.1
רק לאחר קושיית רב אשי והתירוץ, הסיקה הגמרא, שכוונת ר' אלעזר היתה ללווה דווקא.
7.2
הניסוח שבדף כג, א הוא מעובד על פי מסקנה זו.
7.3
מסקנה עקרונית: כאשר עורכי הגמרא היו צריכים להביא את דברי ר' אלעזר במקום נוסף, העדיפו שלא להביא אותם בנוסח המקורי, שאינו מבואר, אלא ניסחו אותם מחדש, על פי מסקנת הסוגיה בדף לא, שדווקא את הלווה כופין ודן בעירו.
8.
וכך כותב הגרי"ב (ר' יהודה בכרך), בהגהותיו המודפסות בסוף המסכת (כג, א):
"והא אמר ר' אלעזר..." - הוא בסוף פרקין, לא, ב. ושם לא נמצא זה הלשון, רק הגמרא מתרץ לדברי ר' אלעזר הכי... אבל כן דרך הש"ס, מאחר שכוונתו כן הוה, כאמר להדיא כן.
8.1
והוא מביא עוד דוגמאות לדבר:
וכה"ג כתב הרשב"א שבת דף נ' ב' על מש"ש ר"ש אומר נזיר כו' אף דליתא במשנה כן הך ר"ש אומר רק כיון דהש"ס בנזיר מוקי לה כר"ש נקיט לה בשם ר"ש
וע"ש בתוס' ועי' בהגהות מהרי"פ שם וכאן ומה שכתבתי הוא נכון
9.
מכל הנ"ל אפשר ללמוד שמותר לומר הלכה בשם תלמיד חכם גם אם לא אמר את דבר ההלכה במפורש [כאשר ברור שהדברים הנאמרים נועדו להסביר את שיטתו – לטובתו].
