ניהול החיים / רפי זברגר

סנהדרין טו ע''א

הקדמה

היום נעסוק בדין אשר למדנו במשנה הראשונה במסכת: אין מוציאין למלחמת רשות אלא על פי בית דין של שבעים ואחד. יש להיוועץ עם הסנהדרין (בית דין הגדול של שבעים ואחד דיינים) לפני שיוצאים למלחמת רשות.  
 

הנושא

לשאלת הגמרא מהו מקור לדין זה של המשנה ציטט רבי אבהו פסוק: דאמר קרא ( במדבר כ"ז, כ"א): וְלִפְנֵ֨י אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ יַעֲמֹ֔ד וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ בְּמִשְׁפַּ֥ט הָאוּרִ֖ים לִפְנֵ֣י ה֑' עַל פִּ֨יו יֵצְא֜וּ וְעַל פִּ֣יו יָבֹ֗אוּ ה֛וּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵ֥ל אִתּ֖וֹ וְכָל הָעֵדָֽה:    הוא - זה מלך, וכל בני ישראל אתו - זה משוח מלחמה, וכל העדה - זה סנהדרין.
הפסוק מדבר על יהושע, אשר תפקד כמלך, והנה אנו רואים, כי לפני יציאתו למלחמה נועץ בסנהדרין (עדה).
מקשה הגמרא: ודילמא לסנהדרי הוא דקאמר להו רחמנא דלישיילו באורים ותומים?
הפסוק עוסק בשאלה של האורים והתומים. אם כן, מקשה הגמרא: אולי כוונת הפסוק, כי הסנהדרין שואלים באורים ותומים וגם המלך ומשוח מלחמה, אבל אין הוכחה מכך שהעם שואל בסנהדרין לפני מלחמה!
תשובת הגמרא היא על פי "סיפור" שסיפר רב אחא בנו של ביזנא, בשם רבי שמעון חסידא:
כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו, והיה מנגן מאליו. מיד היה דוד עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. כיון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין לפרנסה! - אמר להן: לכו והתפרנסו זה מזה. - אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. - אמר להם: לכו פשטו ידיכם בגדוד. מיד יועצין באחיתופל, ונמלכין בסנהדרין, ושואלין באורים ותומים
דוד המלך תלה כינור למעלה ממיטתו, כשהנקבים שלו מכוונים כלפי צפון. כל חצות לילה, מנשבת רוח צפונית, וגורמת לכינור לנגן... זה היה ה''שעון המעורר'' של דוד, כדי לקום מידי חצות לילה וללמוד עד עלות השחר. 
עם בוקר נכנסו אליו החכמים לדון ''בעסקי ציבור''. באחד הימים אמרו לדוד כי עם ישראל ''צריך פרנסה''!
ענה להם דוד: לכו והתפרנסו זה מזה – כלומר, שהעשירים יתנו לעניים (ישנם הסברים נוספים).
ענו לו חכמים ב''שני מטבעות לשון'', המביעות את אותו מסר (אין יכולת ''פרנסה עצמית'' בעם ישראל):
1. אין הקומץ משביע את הארי – אריה אינו שבע מאוכל מועט (קומץ), כלומר אין מספיק מקורות לצרכים הרבים. 
2. אין הבור מתמלא מחולייתו – אם חופרים בור, אין אפשרות למלא אותו בחזרה, ע''י החול שיצא מן הבור (יש הסברים נוספים אך לא נתעכב עליהם במסגרת המאמר). 
שוב אותו מסר הביע, כי אין אפשרות לעם ישראל לפרנס זה את זה. 
ענה להם דוד : אם כן, צאו לעשות מלחמה עם הגויים והתפרנסו משלל המלחמה.
כדי ליישם עצה זו, הלכו להתייעץ עם אחיתופל והסנהדרין, והלכו לשאול באורים ותומים. הנה אנו רואים, שכדי לצאת למלחמה, יש להיוועץ קודם עם הסנהדרין. 
 

מהו המסר?

ניתן ללמוד מהסיפור לעיל מספר מסרים, אנו נתמקד באחד מהם, העוסק בכינורו של דוד.
אין ספק שדוד המלך היה עסוק מאוד במשך שעות היום. תפקיד של מלך ישראל, דורש ותובע זמן ומאמצים לא קטנים. כמו כן, דוד המלך היה גדול בתורה, ולכן יש להניח כי עסק לא מעט גם ב"הרבצת התורה לרבים". עם כל העיסוקים הללו, לא חסך דוד המלך מעצמו, ודאג לכך כי יקום כל לילה בחצות כדי... ללמוד תורה. הוא חייב ''להטעין את המצברים'' כדי לקיים ''מצוות תלמוד תורה'', ולא נתן לעצמו לישון יותר מידי (יש להניח כי לא הלך לישון בשעה מוקדמת למדי). כל זאת עשה כדי להתמיד וללמוד כל יום, גם כאשר עיסוקיו הנוספים גזלו ממנו זמן רב.
דוד המלך ''ניהל את חיו''. לא גרם לעצמו להתנהל ע''י עוזריו ויועציו, אלא החליט ועשה "פעולה לא פשוטה" מידי יום, לקום בחצות הליל וללמוד מספר שעות לא קטן. פעולה הדורשת כוחות ותעצומות נפש לא קטנים!
אין לנו אלא ללמוד מדרך זו, ולהחליט כי גם אנו נשתדל לנהל את חיינו. לא לתת לחיים לעבור מבלי שאנו מחליטים מה לעשות בהם. לא מכשירים אלקטרוניים, כאלו ואחרים, ינווטו את חיינו, אלא אנו ננווט ונשלוט בחיינו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]