הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
נימא הני תנאי כהני תנאי
[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]
סנהדרין טו ע"א
ואדם כיוצא בהן. אדם מי קדוש? אמר רבי אבהו: באומר דמי עלי, דתניא: האומר דמי עלי - שמין אותו כעבד הנמכר בשוק. ועבד אתקש לקרקעות. בעי רבי אבין: שער העומד ליגזוז בכמה? כגזוז דמי - ובשלשה. או כמחובר דמי - ובעשרה?
תא שמע: המקדיש את עבדו אין מועלין בו, רבן שמעון בן גמליאל אומר: מועלין בשערו. וקיימא לן דבשערו העומד ליגזוז פליגי, שמע מינה.
נימא הני תנאי כהני תנאי.
דתנן, רבי מאיר אומר: יש דברים שהן כקרקע ואינן כקרקע, ואין חכמים מודים לו. כיצד? עשר גפנים טעונות מסרתי לך, והלה אומר אינן אלא חמש רבי מאיר מחייב, וחכמים אומרים: כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע. ואמר רבי יוסי בר חנינא: בענבים העומדות ליבצר עסקינן, מר סבר: כבצורות דמיין, ומר סבר: לאו כבצורות דמיין. –
לא, אפילו תימא רבי מאיר, עד כאן לא קאמר רבי מאיר התם - כל כמה דשבקה להו מיכחש כחשי, אבל שערו - כל כמה דשבקה להו אשבוחי משבח.
1.
הגמרא רוצה לומר שהמחלוקת בברייתא בין תנא קמא לרשב"ג זהה למחלוקת במשנה בין רבי מאיר לחכמים.
הביטוי הוא "נימא הני תנאי כהני תנאי" - 2 מופעים בש"ס [בלבד!]
גם הביטוי "לימא הני תנאי כהני תנאי" - 2 מופעים בש"ס [בלבד!]
1.1
רשב"ג בברייתא סובר כרבי מאיר במשנה - דבר המחובר (כגון שיער וענבים) העומד להיתלש נחשב כמטלטלין.
והתנא קמא בברייתא סובר כחכמים במשנה - דבר המחובר לקרקע ועומד להיתלש נחשב כמחובר לקרקע.
1.2
הערה: בכל המקורות לעיל הגמרא דוחה את ההכרח שבקשר בין 2 מחלוקות התנאים.
2.
הליכות עולם שער שני פרק א
לו. ומה שאומר בהרבה מקומות בגמרא לימא הני תנאי כהני תנאי, רוצה לומר מי נימא דפלוגתא דהני תנאי כפלוגתא דהני תנאי
ודחיקא ליה מילתא לגמרא שיבא מחלוקת אחד בעצמו בשני מקומות ובתרי לישני,
ועוד מי שסידר המשנה והברייתא הוה ליה למיתנינהו גבי הדדי ולימא פלוני ופלוני אומרים כך:
נראה שלפי דבריו הביטוי הנ"ל מהווה קושיה. והוא מסביר שיש כאן שתי קושיות:
[ולכ מובן מדוע בכל המקורות לעיל בסעיף 1 הגמרא דוחה/מיישבת את הקושי].
2.1
דחוק מאד שאותה מחלוקת עקרונית תבוא בשני מקומות בתלמוד בלשונות שונים [מקרים שונים וחכמים שונים].
2.2
מדוע מסדר הש"ס לא אמר את שתי הדעות [שמזדהות זו עם זו] יחדיו, למשל, בסוגייתנו היה צריך לומר: המקדיש את שערו של עבדו אין מועלין בו – דברי תנא קמא וחכמים, רשב"ג ורבי מאיר אומרים : אין מועלין...
3.
כמו בפעמים רבות בש"ס הגמרא מסכמת שאין תלות בין שתי המחלוקות, ובסוגייתנו היא מתחילה את ההסבר הזה במילה: "לא..."
4.
על עצם דברי ה"הליכות עולם" מגיב רבי יוסף קארו:
לו. מה שאומר בהרבה מקומות בגמרא לימא וכו'.
ומ"ש ודחיקא ליה מילתא וכו' אינו נראה לי דהא אפשר שנחלקו בשתי ישובות ולא שמעו אלו מחלוקתן של אלו.
בהחלט יתכן שהיו שתי מחלוקות בנושאים שונים שמבוססות על אותן יסודות אלא שמדובר בחכמים שחיו במקומות שונים - "ולא שמעו אלו מחלוקתן של אלו".
4.1
המשך:
וכך מ"ש מי שסדר המשנה וכו' אני אומר כששני המחלוקות הם במשנה יש מקום לטענה זו כיון שהכל היה ידוע למסדר המשנה וכ"כ התוספות ז"ל (חולין עב ב ד"ה תנינא) אבל אם הם בברייתא אינה טענה ואפשר שזו ברייתא דרבי חייא וזו דר' אושעיא וכל אחד לא ידע אלא מחלוקת אחת.
גם מסדרי המשנה הברייתא ריכזו יחדיו את החכמים שבמשנה, אבל בברייתא דעותיהם היו מפוזרות בברייתות שונות...
4.2
המשך:
ולי נראה שמה ששואלת הגמרא לימא וכו' הוא כדי לברר היאך לפסוק הלכה על פי הכללים המסודרים בידינו פלוני ופלוני הלכה כפלוני.
אומר רבי יוסף קארו "ולי נראה" – שהגמרא רוצה לבדוק אם אמנם שתי המחלוקת זהות על מנת שנוכל לקבוע את ההלכה לפי הכללים שבידינו
4.2.1
למשל, במחלוקת בברייתא בהלכה תהיה כרשב"ג על פי הכלל "הלכה כרשב"ג במשנתנו", ולפי מי שסובר שהכלל הזה תופס גם בברייתא.
ובמחלוקת השניה בין רבי מאיר וחכמים בפשטות ההלכה צריכה להיות כחכמים. ולכן הגמרא שואלת אם אלה מחלוקות זהות הרי יש סתירה כי רבי מאיר סובר כרשב"ג ותיווצר סתירה להלכה.
4.2.2
הערה: אבל דבריו אלה לא עונים על השאלה לעיל בסעיף 2.2!
אבל בסופו של דבר כשהגמרא קובעת שאין קשר בין המחלוקות ממילא אין סתירה בפסיקה.
4.3
המשך:
ועוד יש נפקותא אחרת בדבר שאם נמצא לאחד מהם שאמר בהפך במקום אחר נקשה עליו מדידיה אדידיה.
הוא מוסיף: חשוב לדעת מה אומר כל חכם כדי לבדוק אם אין סתירה בדבריו ממקומות אחרים.
הערה: גם דבריו אלה לא עונים על השאלה לעיל בסעיף 2.2!
4.4
המשך:
הוא מוסיף:
גם כי אגב גררא לפעמים מפרש דברי התנאים שהם סתומים וע"ד זה הוא מה שאומר על מחלוקת אמוראי ובפלוגתא בפ' מרובה (ב"ק דף עד ב) ובריש הוריות דף ב א.
כלומר, עצם ההשוואה בין שתי המחלוקות היא זו שמסבירה את נימוקי התנאים בשתי המחלוקות
