סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 

צניעות והחלטתיות / רפי זברגר

סנהדרין יד ע''א

 

הקדמה

אנחנו ממשיכים לדון בנושא סמיכת רבנים. למדנו בדף הקודם, כיצד בוצע הליך זה, ואילו סמכויות ניתנות לרבנים מוסמכים. היום נכיר שני סיפורים על תהליך סמיכת רבנים. 
 

הנושא

רבי זירא הוה מיטמר למיסמכיה, דאמר רבי אלעזר: לעולם הוה קבל וקיים.
ביקשו לסמוך את רבי זירא, אך הוא ''ברח מהנושא'' ולא ''נענה להכתרה''. כל זאת, כיוון שחשב כי עדיף להיות במקום צנוע ולא מוכר, ולהתרחק מן הרבנות והשררה. התפנית קרתה כאשר שמע את דברי רבי אלעזר הבאים:   אין אדם עולה לגדולה אלא אם כן מוחלין לו על כל עונותיו, - אמצי ליה אנפשיה.
יש משמעות לקבלת ההסמכה. כמו חתן וכלה ביום חופתם, נמחלים להם כל עוונם, כך רב ביום הסמכתו – כל עוונותיו נמחלים. לאחר ששמע הלכה זו, לא רק שהפסיק להתחבא, אלא... הביא עצמו לרבנים, על מנת שיסמיכו אותו לרב. 
בזמן הסמיכה שרו לו את השיר עם המילים הבאות:  לא כחל ולא שרק ולא פירכוס - ויעלת חן.
השיר אשר שרים לכבוד כלה, מדבר על אשה ללא איפור (צבע לעיניים, סומק לפנים ועוד..), אשר למרות זאת ואף על פי כן – מוצאת ונושאת חן בעיני כל רואיה. כך גם רב זירא, היה נחבא אל הכלים, לא מחפש כבוד ושררה, בורח מן הרבנות - ופתאום מוצא חן בעיני כל רואיו, וכולם מקבלים עליהם את עול רבנותו וסמכותו ההלכתית.
נכיר שיר נוסף, אותו שרו בהסמכתם של רבי אמי ורבי אסי:
כל מן דין כל מן דין סמוכו לנא, לא תסמכו לנא לא מסרמיטין, ולא מסרמיסין. ואמרי לה: לא מחמיסין, ולא מטורמיסין.
כל הנסמכים כרגע (רבי אמי ורבי אסי) ראויים לקבל הסמכה. אבל אין לסמוך אנשים הפכפכניים (סותרים דבריהם בין זמן לזמן), או רבנים שאינם נותנים הסבר וטעם להלכותיהם.
 

מהו המסר?

רבנים שאינם מחפשים כבוד, ''בעלי חוט שדרה יציב ועמוק'', יציבים ומודעים לדעתם וסברתם, והכול גלוי וידוע לכולם (אינם מסתירים את טעם פסיקותיהם), הם הם, הראויים להיות רבנים סמוכים.
מתוך תכונות נדרשות מן הרבנים אשר ראוי לסמוך אותם, אנו למדים מהם ''תכונות מועדפות'' לכל אדם ובכל מקום: צניעות וענווה, ביטחון עצמי והכרה ברורה ב''דרך החיים'', תוך יכולת להסביר לעצמנו ולאחרים מדוע אנו חושבים כך ולא אחרת.
למדנו כי אין סתירה בין צניעות וענווה לבין החלטיות והליכה עקבית וברורה בדרך אותה אנו מתווים לעצמנו.    נלמד ונפנים ''מודל'' זה, על מנת להנחילו גם לדור הבא.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]

תגובות

הוספת תגובה

(לא יפורסם באתר)
* (לצורך זיהוי אנושי)
תכנות: entry
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר