הרב יוסף שמשי, מחבר תוכנת "גמראור"
עקרונות בכללי הגמרא ובלשונה
 

"מתקיף" על משנה ועל דרשת פסוק

[תנאים ואמוראים; כללי פסיקה; מונחי מפתח]

בבא בתרא קעג ע"ב

... גמ'. מאי טעמא?
רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: גברא אשלימת לי, גברא אשלימי לך.
מתקיף לה רב נחמן: האי דינא דפרסאי!
אדרבה, בתר ערבא אזלי!
אלא, בי דינא דפרסאי דלא יהבי טעמא למילתייהו!

1.

"מתקיף לה רב נחמן" – כלומר מקשה על רבה ורב יוסף.
רב נחמן היה רבם של רבה ורב יוסף, ואין דרך הגמרא לומר שהרב "מתקיף" את תלמידיו [ראה בשוטנשטיין, הערה 12, שלא מזכיר שהיו תלמידיו אלא רק שחיו אחריו], [רב ותלמיד]

2.
רשב"ם מסכת בבא בתרא דף קעג עמוד ב:

מתקיף לה רב נחמן האי דינא - דמתניתין שלא יפרע הערב כלום דינא דפרסאי הוא וקס"ד השתא דהכי קאמר שמנהג פרסיים לדון כן דאמר ליה גברא אשלמת לך.

כנראה שבגלל הקושי שהובא לעיל בסעיף 1 הרשב"ם אומר: "מתקיף לה רב נחמן האי דינא דמתניתין...", ולא לדינם של רבה ורב יוסף.

2.1
אבל גם על כך קשה מאד, כי לא מצינו [כמעט] שאמורא "מתקיף" משנה !!!
ובכלל, ההתקפה על המשנה היא רק לפי הסבר המשנה שמתאים לפרושם של רבה ורב יוסף! ואולי כך הבין רב נחמן במשנה גם בלי פרושים של תלמידיו, רבה ורב יוסף.

2.2
[חידוש]: דין שנוגד את השכל ואת הצדק הטבעי [וכך בפשט משנתנו, שהערב לא ישלם] - אפשר "להתקיף" אותו גם אם הוא במשנה!

3.
אפשרות נוספת: אפשר לומר שמדובר ברב נחמן בר יצחק – תלמידו של רבא, ואז מסתדר בפשטות שרב נחמן בר יצחק הקשה "מתקיף" על רבה ורב יוסף שהיו 2 דורות לפניו.

4.
בסוגייתנו מובא הביטוי "מתקיף" פעם נוספת:
בגמרא:

... א"ר הונא: מנין לערב דמשתעבד? דכתיב: +בראשית מ"ג+ אנכי אערבנו מידי תבקשנו. מתקיף לה רב חסדא: הא קבלנות היא, דכתיב: +בראשית מ"ב+ תנה אותו על ידי ואני אשיבנו! אלא אמר רבי יצחק, מהכא...

5.
רב חסדא חולק על רב הונא בדרש הפסוקים. הגמרא פותחת את קושייתו של רב חסדא ב"מתקיף".

5.1
האם כל שאלה שאמורא ישאל על פרשנות פסוקים תוגדר כ"מתקיף"? וצריך עיון.

5.2
ואולי אפשר להסביר: הפרשנים שואלים, כיצד לומד רב הונא מיהודה, הרי הוא בכלל לא ערב אלא דווקא "לווה" שהרי הוא לוקחו והוא מחזירו !
אומר הריטב"א שהפסוק הוא אסמכתא : "תירץ לי מורי דלא דק תלמודא דכל מאי דאמרינן הכא אינו אלא אסמכתא..."

5.2.1
זאת אומרת, שדין ערב בסוגיה הוא מדרבנן – מסברא, והפסוק – רק לצורך אסמכתא ולא לצורך ראיה ממש, ומכיון שמדובר בסברא יכול רב חסדא [או עורך הגמרא] לומר "מתקיף" – כי אין ההתקפה על הפסוק ממש אלא על הסברא, וגם רב חסדא מביא הוכחה לסברתו מהפסוק – כאסמכתא בלבד.