גליון "עלים לתרופה"
המו"ל: מכון "אור הצפון" דחסידי בעלזא - אנטווערפן, בלגיה
גליון אלף ע"א, מדור "עלי הדף"
מסכת בבא בתרא
דף קעג ע"ב
מהות ערבות יהודה בהחזרת בנימין ליעקב אבינו
במקור דין 'ערבות' איתא (קעג ע"ב): "אמר רב הונא, מנין לערב דמשתעבד, דכתיב (בראשית מג, ט) 'אנכי אערבנו מידי תבקשנו'". פסוק זה נאמר כשביקש יהודה מיעקב אבינו שיסכים לשלוח את יוסף למצרים, ומזה שיהודה התחייב בלשון ערבות, ניתן ללמוד שהתחייבות כזאת חלה ומחייבת. והקשו בגמרא: "מתקיף לה רב חסדא, הא קבלנות היא, דכתיב (שם מב, לז) 'תנה אותו על ידי ואני אשיבנו'", כלומר, אין זו ערבות סתמא [כערב שאומר למלוה: 'הלוה מעות לפלוני'], כי אם 'ערב קבלן' [כערב שאומר: 'תן לו מעות ואני קבלן'] - שאחריותו חזקה יותר מאחריות ערב רגיל, שהרי כך אמר ראובן אל אביו: "את שני בני תמית אם לא אביאנו אליך תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך", ואם כן אין לנו מקור כי אם לדין ערב קבלן, ולא לערב סתם, ובהמשך הגמרא מובאים מקורות אחרים לדין ערב סתם.
והעיר שם המהרש"א כלפי קושיית הגמרא: "יש לדקדק דהא האי קרא 'תנה אותו על ידי' וגו' ראובן אמרו, ויהודה לא אמר אלא 'אנכי אערבנו' וגו', ולא הזכיר לשון קבלנות בדבריו... ואם כן מאי פריך ליה רב חסדא מקרא דראובן דכתיב 'תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך'". ומתרץ, כי "כיון דראובן בקבלנות קבל ערבותו ולא נתרצה לו יעקב, אין סברא שיבקש ממנו יהודה בערבות לחוד, אלא על כרחך שגם יהודה בא בערב קבלנות, אלא שלא הוזכר זה כאן, וסמך אקרא דראובן שזכר בו קבלנות 'תנה אותו על ידי'...".
אולם על עצם הדבר שיהודה נכנס - בלקחו את בנימין - באחריות מדין ערבות, תמהו הראשונים, הלא יהודה היה הלוה עצמו ולא הערב, שהרי הוא ביקש מיעקב אבינו שיתן לו להוריד את בנימין למצרים, ומה שייך כאן דין ערבות, הלא אין כאן כי אם דין לוה ומלוה, ולאמיתו של דבר, בדברי ה'שאילתות דרב אחאי' (פר' מקץ שאילתא לא) נראה שגירסתו בגמרא היתה שבזה נתקשו כלפי מקור זה, וכלשונו: "אמר ליה רב חסדא, התם יהודה גופיה לוה הוא, דכתיב 'שלחה הנער אתי'", וכן מביא הריטב"א בשם רבו, שאכן מצד זה שפיר לא היה ניתן להוכיח מכאן דין ערב, וכלשונו: "האי לשון קבלנות אינו, כי למי נכנס יהודה קבלן, לוה עצמו היה. תירץ לי מורי, דלא דק תלמודא, דכל מאי דאמרינן הכא אינו אלא אסמכתא".
הריטב"א עצמו מיישב קושיא זו: "ולי היה נראה, דתלמודא משמע ליה, כי יעקב נתנו לראובן ושאר אחיו על קבלנות יהודה, וכך אמר ליעקב: תנה אותו להם על ערבותי", כלומר, ששאר האחים לקחו את בנימין, והם היו הלווים מיעקב אבינו, ואילו יהודה קיבל על עצמו הערבות. גם הרשב"א כשדן בזה הביא צד זה בהבנת הסוגיא, כפי תירוץ הריטב"א, וכדלהלן.
והנה הרשב"א בתשובות (שמיוחסות לרמב"ן סי' רכה) הוכיח מכאן שיש דין ערב גם כשאין שום לוה המתחייב לשלם את הכסף שנתן לו, כגון האומר לחבירו תן מעות לפלוני במתנה ואתחייב אני לך, וכיוצא בזה היה כאן, כי בהורדת בנימין למצרים לא היה שום לוה, אלא, שיהודה התחייב בערבות על כך. דברי הרשב"א נסובים על דברי השואל שכתב לו שאין שייך מושג ערבות במקום שאין בו לא שום לוה ולא שום משתעבד, והשיב לו: "לא ירדתי לסוף דעתך... וקרא נמי מסייענו דכתיב 'אנכי אערבנו', והוה סלקא דעתא למילף מינה בשילהי גט פשוט דערב משתעבד דאוריתא, והתם מאן נתתייב ומאן נשתעבד שיהא יהודה ערב בשבילו, אלא שתוכל לדחות בזו ששאר האחים היו כבעלי חוב והוא כערב" (סברא זו היא כדברי הריטב"א הנ"ל).
בדברי ה'אורים ותומים' (סי' קכט תומים סקי"א) מבואר אופן אחר בנידון זה, והוא, שהלווים היו אדוני ארץ מצרים, שהם בקשו שיביאו להם את בנימין, ויהודה נכנס בערבות בעבורם להחזיר את בנימין, ומזה הוציא מקור להנדון המובא בשו"ע כלפי סדר הגביה מן הערב, דהנה קיי"ל (חו"מ סי' קכט ס"ח) "אין נפרעין מן הערב תחילה", אמנם נפסק בשו"ע (שם ס"י): "אם הוא (-הלוה) גברא אלמא דלא ציית דינא, אז יתבע את הערב ויגבה ממנו, ואח"כ יחזור הערב על הלוה ויוציא ממנו", והסמ"ע (סקל"א) מביא מחלוקת הראשונים באופן שהלוה היה כבר גבר אלים קודם ההלואה: שיטת רבינו ירוחם היא, שבאופן כזה על המלוה ללכת תחילה אל הלוה, משום שידע בשעת ההלואה שהוא גבר אלים, ועל דעת כן הלוה לו, שהוא יהיה הלוה ויגבה ממנו תחילה, ודעת הרשב"א היא, שגם באופן כזה היתה ההלואה על דעת שיגבה מן הערב תחילה, ועל כך כתב התומים: "וקצת יש ראיה לדברי הרשב"א מהא דסלקא דעתא בגמרא, דהא דערב משתעבד מהך דכתיב 'אנכי אערבנו מידי תבקשנו', וקשה מה מהני, וכי ילך יעקב ויתבע לאדוני ארץ מצרים תחילה, וערבתו מה מועיל, ועל כרחך צריכים לומר, הואיל דהיה אלם יתבע להערב תיכף, ויפה השתעבד עצמו, וזה מבואר אף דהיה תחילה ערב בשעה שידע שהלוה אלם גובה מערב" (וכ"כ ב'ביאור הגר"א' שם סקל"ה).
ביסוד האמור מבאר הרבי ר' יהונתן אייבשיץ זצ"ל בספריו ('חסדי יהונתן' ו'מדרש יהונתן' פרשת ויגש) את הפסוק (בראשית מד, יח): "ויגש אליו יהודה ויאמר וגו' כי כמוך כפרעה", ואיתא במדרש תנחומא(שם א): "ילמדנו רבינו, איזה הוא ערב שהוא חייב לשלם... האומר הלוהו ואני נותן לך ונשא ונתן ביד הערב חייב, ומי היה זה הערב, זה יהודה שאמר 'תנה אותו על ידי ואני אשיבנו אליך'", ומביא מדרש נוסף (לא ידוע מקורו): "'כי כמוך כפרעה', מה פרעה בעל זרוע אף אתה בעל זרוע", וכוונתו היתה בזה: "שלא יאמר יוסף למה אתה נכנס בדברים יותר משאר אחים, אי משום ערבות הא קיי"ל 'אין נפרעין מן הערב תחלה', ואם כן יבא אביו ויתבע אותי, אך קיי"ל דהיכא דהלוה בעל זרוע תופסין מן הערב תחלה, לכך קאמר 'מה פרעה בעל זרוע אף אתה בעל זרוע', ונפרעין מהערב תחילה".
