ערבות רגשית / רפי זברגר

בבא בתרא קעג ע''ב

הקדמה

במשנה השניה בדף אנו למדים על התחייבויותיו של ערב בהלוואה. המשפט הפותח מלמד על עיקרון הבסיס שהמשנה מבקשת ללמדנו: המלווה את חבירו על ידי ערב – לא יפרע מן הערב. כלומר, ערב איננו "ברירת מחדל" לפירעון ההלוואה, אלא ''ברירה אחרונה'', כאשר המלווה אינו מצליח לגבות את חובותיו מן הלווה. 
היום נעסוק בדיון הגמרא על מקורות דין ערבות. 
 

הנושא

שואל רב הונא: מנין לערב דמשתעבד? ומיד עונה: דכתיב(בראשית, מ''ג, ט'): אָֽנֹכִי֙ אֶֽעֶרְבֶ֔נּוּ מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נּוּ.. 
הפסוק המספר על הבטחתו של יהודה ליעקב אביו, כי ישמור על בנימין אחיו, כדי שהאבא יאשר סוף סוף להורידו למצרים, כבקשתו של יוסף. יהודה ערב להחזרתו של בנימין, ואם לא יחזור, אומר יהודה: וְחָטָ֥אתִֽי לְךָ֖ כָּל־ הַיָּמִֽים: 
רב חסדא חולק על רב הונא ואומר כי הבטחת הבנים להשיב את בנימין, אינה ערבות אלא ''קבלנות'' – "מחויבות מפורשת", כמו שאמר ראובן ליעקב בפרק הקודם (מ''ב, ל''ז): תְּנָ֤ה אֹתוֹ֙ עַל־ יָדִ֔י וַאֲנִ֖י אֲשִׁיבֶ֥נּוּ אֵלֶֽיךָ: 
רב יצחק מוצא מקור אחר מספר משלי (כ' ט''ז) לדיני ערבות: לְֽקַח בִּ֭גְדוֹ כִּי עָ֣רַב זָ֑ר וּבְעַ֖ד נָכְרִיָּ֣ה חַבְלֵֽהוּ: פסוק זה מלמדנו כי ניתן לקחת מן הערב לאור התחייבותו לאדם אחר. ומוסיף רבי יצחק עוד שלושה פסוקים מספר משלי (ו', א'-ג') המהווים מקור נוסף לדיני ערבות: בְּ֭נִי אִם עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ: נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי פִ֑יךָ נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי פִֽיךָ: עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֢וֹא בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל כִּ֮י בָ֤אתָ בְכַף רֵעֶ֑ךָ לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ: 
רב יצחק מסביר כי הפסוקים הללו מדברים על שני סוגי ערבות: אם ממון יש לו בידך - התר לו פיסת יד, ואם לאו - הרבה עליו ריעים. אם הערבות הינה ממונית, כלומר, מכוח הערבות האדם חייב ממון (כסף) לחבירו, הרי שיש ''להתיר לו פיסת יד'' (מן המילה הִ֝תְרַפֵּ֗ס) – לשלם את החוב בכסף. אם הערבות הינה ''חברתית'', כלומר אדם אחר ''נפגע'' רגשית, נפשית, ואז כביכול הפוגע ''ערב'' לפייסו בדברים. כדי להצליח במשימה, עליו לשלוח ל''נפגע'' הרבה ''חברים'' (מן המילים: וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ) על מנת לבקש ממנו סליחה ומחילה, ולנסות לפייסו בדברים. 
 

מהו המסר?

מתוך לימודו של רב יצחק מפסוקי ספר משלי על מקור דיני ערבות, למדנו מושג חדש: ''ערבות רגשית''. כלומר, אדם הפוגע בחברו, ע''י העלבה, הכפשה או כל צורה אחרת הגורמת לעוגמת נפש, הרי שהפוגע ''ערב'' לתקן את המצב, ולהשתדל להחזירו לקדמותו, עד כמה שניתן. משימה זו הינה קשה לאין ערוך מן ''ערבות רגילה'' של החזרת ממון, בעקבות אי תשלום החוב ע''י הלווה.
נשתדל מאוד מאוד לא ''להתחייב בערבות רגשית" כלפי זולתנו.


המאמר לע''נ אמי מורתי, שולמית ב''ר יעקב, הכ''מ (תשע''ז).
תגובות תתקבלנה בברכה ל: [email protected]